פרשנות טקסט שכותרתה "חזרה למציאות", נכתבה על ידי ז'ואאו אובאלדו ריביירו. הפעילויות המוצעות מכוונות לתלמידים שנרשמו בשנה הראשונה לתיכון.
ניתן להוריד פעילות פורטוגזית זו בתבנית וורד הניתנת לעריכה, מוכנה להדפסה ב- PDF וגם את הפעילות שנענתה
הורד פרשנות זו מ:
בית ספר: תאריך:
פרופ 'פרופ': מחלקה:
שֵׁם:
קרא טקסט זה:
ז'ואאו אובאלדו ריביירו
בחוסר רצון, אני זוכר שהגיע הזמן לעזוב את איתפאריקה. ביום ראשון הקרוב עלי למצוא את עצמי בתחנה הרגילה. יש בזה מלנכוליה אירונית, כי לגן העדן הארצי ניתן להגיע רק לזמן מוגבל. כמו הנישואין, שנאמר שהם כמו כלוב: הציפור שנמצאת בחוץ רוצה להיכנס, זו שנמצאת בפנים רוצה לצאת. זה נכון, ואני מניח שזה קשור לטבע האנושי. הטריק שלי, ביחס לאי, הוא לקחת זמן רב עד שכשאני עוזב אותו אני עדיין רוצה להישאר. אז אני שומר על הנוסטלגיה והקסם של מה שחייתי מחדש, באותם ימים כל כך קצרים שזה עתה עברתי. אני לא יכול לבלות את שארית חיי רק בצפייה במסיבות שבזמן הזה של השנה נראה שכאן מתרחשות כל יום, מדבר ומרגל אחר הציפורים, משוחח עם רוחות הרפאים שלי וחסר אחריות מתוקה, כאילו שום דבר אחר בעולם לא היה חֲשִׁיבוּת.
והעובדה היא שהאיטאפריקה שאני מציג בפניך לא קיים, לא ייתכן שהוא קיים. בני ארצי, אף שהם אולי ציוריים לעיני זרים, הם אנשים כמו כל אחד אחר, עם הפגמים והתכונות שאתה רואה באנשים בכל מקום. כמובן, הם לא נמצאים בעולם ובמדינה בנפרד, יש להם בעיות וחרדות כמו כולם, אם כי מרוככים מהאוויר העדין הזה, השלום הזה מסבירי פנים, מים ירוקים וכחולים אלה של ים באהיה, גדות החול האינסופיות הללו, הטבע מעיר את המשורר האפוי שחי בכל כך הרבה אָנוּ. בשבילי, במיוחד, יש עדיין כמה הצעות חולפות מילדות ונוער שהולכות ומרוחקות יותר ויותר רומנטיזציה, ריחות, הצצות לנוף, תחושות שכבר כה רחוקות כבר נראו מתות.
לא, גורלי שונה ולכן אני חוזר ליקום שלנו של עיר גדולה ומלא איומים, של עיתונים מפחידים עם החדשות המצמררות שלהם. אני נאלץ לקרוא שוב, כל יום, על פשעים בלתי נתפסים באכזריותם ובעידון הסוטה שלהם, מפולות, אסונות, מלחמות, שחיתות מעבר לכל הגבולות, ריו עברה למעין מערבון, ופחד פרש כנפיים דביקות על כולנו, שאפילו לא בטוחים בבית, עד כדי כך שלפעמים זה מרגיש מדהים שאנחנו עדיין יכולים לחייך ולחגוג משהו. זה לא אמור להיות, אבל ככה החיים שלנו מתנהלים, וגם לנוכח העובדות האלה, אנחנו צריכים להמשיך ולהודות לאלוהים על חסדו של כל יום חדש. (…)
1) הטקסט, כפי שמציע הכותרת "בחזרה למציאות", בנוי באמצעות התנגדות. זהה אותו.
2) המחבר השתמש במטפורה כדי לאפיין את היקום של העיר הגדולה. סמן את זה:
א) "[...] עיר גדולה ומלאת איומים [...]".
ב) "[...] פחד פורש את כנפיו הדביקות על כולנו [...]".
ג) "[...] מפולות, פורענויות, מלחמות, שחיתות מעבר לכל גבולות [...]".
ד) "[...] אנחנו אפילו לא בטוחים יותר בבית [...]".
3) הסבר את הרעיון שהציג ה- מחברים מודגש להלן:
ה) "לכן אני שומר על הגעגוע והקסם של מה שחייתי מחדש, באותם ימים קצרים שעברתי זה עתה. ”.
ב) "[...] יש להם בעיות וחרדות כמו כולם, למרות ש מתרכך באוויר העדין האלה [...] ”.
4) בדוק את החלופה שבה מבחינים בהשמטת הכינוי הבלתי מודגש המעיד על פעולה רפלקסיבית:
א) "בחוסר רצון, אני זוכר שהגיע הזמן לעזוב את איטפאריקה."
ב) "[...] אני צריך למצוא את עצמי בחזרה לעצירה הרגילה.".
ג) "והעובדה היא שהאיטפאריקה שאני מציג בפניך לא קיים.".
ד) "[...] עם הליקויים והתכונות שנראים אצל אנשים בכל מקום.".
5) המילים מודגשות מאותה סיבה דקדוקית:
א) "הוא" ו"כבר ".
ב) "רחוק" ו"אירוני ".
ג) "בלתי נתפס" ו"לא ייאמן ".
ד) "ילדות" ו"גן עדן ".
מאת Denyse Lage Fonseca - בוגר שפות ומומחה בחינוך מרחוק.
בְּ תשובות נמצאים בקישור מעל הכותרת.
דווח על מודעה זו