תפיסה עצמית היא הידע האישי שלנו על מי אנחנו. זה מקיף את כל המחשבות והרגשות שלנו לגבי עצמנו. זה כולל גם את הידע שלנו על איך אנחנו מתנהגים, את היכולות שלנו ואת המאפיינים האישיים שלנו.
התפיסה העצמית שלנו מתפתחת הכי מהר במהלך הילדות וההתבגרות. ידע זה ממשיך להיווצר ולהשתנות עם הזמן ככל שאנו לומדים יותר על עצמנו.
ראה עוד
ביצועי המורים הם גורם מפתח להכלה מלאה של תלמידים...
עידן, מגיפה חברתית שפוגעת בעתיד החברה הברזילאית
הפסיכולוג החברתי רוי באומיסטר אומר שיש להבין את תפיסת העצמי כמבנה של ידע. אנשים שמים לב לעצמם, מבחינים במצבים הפנימיים, בתגובות ובהתנהגות החיצונית שלהם.
באמצעות מודעות עצמית זו, אנשים אוספים מידע על עצמם. תפיסה עצמית נבנית ממידע זה וממשיכה להתפתח ככל שאנשים מרחיבים את הרעיונות שלהם לגבי מי הם.
מחקר מוקדם על מושג עצמי התבסס על הרעיון שמדובר בתפיסה יחידה, יציבה ויחידה של העצמי. אולם לאחרונה, חוקרים הכירו בו כמבנה דינמי ופעיל המושפע הן מהמניעים של הפרט והן מהמצב החברתי.
קרל רוג'רס, אחד ממייסדי הפסיכולוגיה ההומניסטית, הציע שהתפיסה העצמית כוללת שלושה מרכיבים:
דימוי עצמי הוא הדרך בה אנו רואים את עצמנו. הדימוי העצמי כולל את מה שאנו יודעים על עצמנו מבחינה פיזית, על תפקידינו החברתיים ועל תכונות האישיות שלנו.
מרכיב זה לא תמיד תואם את המציאות. לחלק מהאנשים יש תפיסה מנופחת של אחד או יותר מהמאפיינים שלהם. תפיסות מנופחות אלו יכולות להיות חיוביות או שליליות. לאדם יכול להיות השקפה חיובית יותר על היבטים מסוימים של ה'עצמי' והשקפה שלילית יותר על אחרים.
הערכה עצמית היא הערך שאנו מייחסים לעצמנו. רמות ההערכה העצמית האישיות תלויות באופן שבו אנו מעריכים את עצמנו. דירוגים אלה משלבים את ההשוואות האישיות שלנו עם אחרים, כמו גם תגובות של אנשים אחרים אלינו.
כשאנחנו משווים את עצמנו לאחרים ומגלים שאנחנו טובים יותר במשהו, ההערכה העצמית שלנו בתחום הזה גדלה. מצד שני, כשאנחנו משווים את עצמנו לאחרים ומגלים שאנחנו לא כל כך מצליחים בתחום מסוים, ההערכה העצמית שלנו צונחת.
אנו יכולים להיות בעלי הערכה עצמית גבוהה בתחומים מסוימים ובמקביל להיות בעלי הערכה עצמית נמוכה באחרים.
העצמי האידיאלי הוא העצמי שהיינו רוצים להיות. תמיד יש הבדל בין הדימוי העצמי של האדם לבין ה'עצמי האידיאלי' של האדם. חוסר ההתאמה הזה יכול להשפיע לרעה על ההערכה העצמית של מישהו. לפי קרל רוג'רס, הדימוי העצמי והעצמי האידיאלי יכולים להיות מתאימים או לא מתאימים.
מושג עצמי מתחיל להתפתח בילדות המוקדמת. תהליך זה נמשך לאורך כל החיים. עם זאת, בין הילדות המוקדמת להתבגרות התפיסה העצמית חווה את הצמיחה הגדולה ביותר.
בגיל שנתיים ילדים מתחילים להבדיל את עצמם מאחרים. בגיל 3 ו-4 ילדים מבינים שהם עצמיים נפרדים וייחודיים. בשלב זה, הדימוי העצמי של הילד הוא במידה רבה תיאורי. הוא מבוסס בעיקר על מאפיינים פיזיים או פרטים קונקרטיים.
עם זאת, ילדים שמים לב יותר ויותר ליכולות שלהם. עד גיל 6 ילדים יכולים לתקשר מה שהם רוצים וצריכים. הם גם מתחילים להגדיר את עצמם במונחים של קבוצות חברתיות.
בין הגילאים 7 ל-11 ילדים מתחילים לערוך השוואות חברתיות. לפיכך, הם שוקלים כיצד הם נתפסים על ידי אחרים. בשלב זה, התיאורים של ילדים את עצמם הופכים מופשטים יותר. הם מתחילים לתאר את עצמם במונחים של כישורים ולא רק בפרטים קונקרטיים.
לדוגמה, ילד בשלב זה יתחיל לראות את עצמו כיותר אתלטי מאחרים ופחות אתלטי מאחרים. בשלב זה מתחילים להתפתח העצמי והדימוי העצמי האידיאליים.
גיל ההתבגרות הוא תקופת מפתח לתפיסה עצמית. התפיסה העצמית שנקבעה בגיל ההתבגרות היא בדרך כלל הבסיס לתפיסה העצמית לשארית החיים. במהלך גיל ההתבגרות, אנשים חווים תפקידים, פרסונות ועצמי שונים.
עבור מתבגרים, התפיסה העצמית מושפעת מהצלחה בתחומים שהם מעריכים ומתגובות של אחרים מוערכים אליהם. הצלחה ואישור יכולים לתרום להערכה עצמית גדולה יותר ולתפיסה עצמית חזקה יותר בשלב מאוחר יותר בחיים.
