מיתון כלכלי, אינפלציה מרקיעה שחקים, פיחות בשכר המינימום, חוסר יציבות בזירה הפוליטית, אלימות קיצונית, האשמות של מוות ועינויים למתנגדים, מחסור במזון ו"חטיפת זכויות" הם חלק מהפריטים המרכיבים את ה המשבר החמור ביותר בהיסטוריה של ונצואלה.
המדינה גובלת בשתי מדינות ברזיל, אמזונס ורוריימה. משבר ההגירה בשני הוא שגרם לחוסר היציבות של ונצואלה לבלוט בחדשות בברזיל.
ראה עוד
מדענים משתמשים בטכנולוגיה כדי לחשוף סודות באמנות מצרית עתיקה...
ארכיאולוגים מגלים קברים מדהימים מתקופת הברונזה ב...
בבריחה מהמצב האסון במדינה, יותר מ-2.3 מיליון תושבי ונצואלה כבר עזבו את השטח, לפי נתוני הארגון הבינלאומי להגירה. בקשות מקלט ממדינות שכנות זכו לשיעורים גדולים עוד יותר מ-2015 ואילך.
לפי דיווח של BBC, שפורסם ב-25 באוגוסט, ברזיל לבדה, באפריל 2018, כבר קיבלה יותר מ-50,000 מהגרים מוונצואלה, שהגיעו בעיקר דרך אזור הגבול של רוראיימה. מספר זה מייצג עלייה של 1000% בהשוואה לשנת 2015.
אבל גל ההגירה אינו מוגבל לארצנו. גם מדינות שכנות אחרות כמו פרו, קולומביה ואקוודור קיבלו ועדיין קולטות אלפי פליטים. כמה נקודות, כמו העיר טומבס, על הגבול בין אקוודור לפרו, מקבלות עד 3,000 ונצואלה ביום.
בתגובה למספר ההולך וגדל של מהגרים, מדינות אלו מקשיחות מדי יום את הפיקוח והבקרה על כניסתם של תושבי ונצואלה. בברזיל, למשל, ניסתה מדינת רוראיימה לסגור את הגבול, אך נעצרה על ידי השופט.
המתח גובר ותופס ממדים מדאיגים מדי יום. באוגוסט 2018, הדאגה גברה כאשר, בסכסוך אלים, הברזילאים שרפו בגדים וחפצים של מהגרים. המצב הקשה הריץ את כל ניידות הקשר בארץ.
באותו רגע אנשים שעד אז לא היו מודעים לקריסה החלו לתהות מה קורה במדינה השכנה. כדי להסביר את המצב, ערכנו סקירה היסטורית של המשבר, כדי שתבינו מה קורה בוונצואלה.
כדי להבין מה קורה בפוליטיקה של ונצואלה כיום, יש צורך לחזור ל-1999, כאשר הוגו צ'אבז הושבע לנשיא המדינה, לאחר שניצח בבחירות בדצמבר 1998. באותו רגע, בנוסף לתרחיש של חוסר יציבות, המדינה הדרום אמריקאית עברה משבר חברתי חמור.
קמפיין המבוסס על מאבק בעוני, חתירה להכלה חברתית והעברת הכנסה, בשילוב עם הידיעה שנרכשו במהלך השנים, היו כמה מהנקודות האחראיות לכך שצ'אבס הפך במהירות לאדם מאוד פופולרי.
בראש הממשלה השיק הנשיא את המהפכה הבוליברית, שהחלה באספה מכוננת לשכתב את החוקה של ונצואלה. במשאל עם, יותר מ-70% מהאוכלוסייה אישרו את המסמך. גם בשנת 1999 אושר "חוק ההסמכה", המעניק סמכויות יוצאות דופן לנשיא.
ביקורת חריפה מצד האופוזיציה, היא אפשרה לראש המדינה לחוקק חקיקה על שירותים ציבוריים, תשתיות, ביטחון, כספים, מיסים ועוד רבים אחרים.
נטילת האפשרות לחקיקת ענייני עניין, גזירות בתוקף החוק כוח לפני מעבר לבית המחוקקים, שכן המטרה הייתה להאיץ את ההליכים מנהלי. באמצעות מנגנון זה הלאים צ'אבס את מגזר הנפט, באמצעות ה חוק הפחמימנים.
בעקבות חוק זה הגיעו גזירות נוספות, שחקיקתן לא מצאה חן בעיני מגזרים שונים בחברה, הכנסייה הקתולית או האופוזיציה. גם בהפגנות אינטנסיביות הם נשמרו. יתר על כן, המתנגדים החלו להאשים את הנשיא שרוצה ליישם את א משטר קומוניסטי בארץ.
בשנת 2002 סבלה הממשלה מא הפיכה. הניסיון הכושל נמשך יומיים בלבד והוגו צ'אבס הוחזר לשלטון על ידי הצבא. הרגע היה מכריע עבורו להקשיח את ממשלתו כלפי האידיאלים הבוליבריים. בעוד שהאופוזיציה האשימה אותו בסמכותיות, מגזרים ממשלתיים הגנו עליו כניהול לעניים.
בדצמבר אותה שנה פתחו עובדי חברת הנפט הממשלתית PDVSA בשביתה נגד המשטר. בתגובה, יותר מ-18 פקידים פוטרו והוחלפו באנשיו המהימנים ביותר של הנשיא. זה הפך את המוסד לאחד מעמודי התווך של הכוח.
בשנת 2008, במהלך כהונתו השלישית, תיקון חוקתי איפשר לצ'אבס להיבחר בפעם הרביעית, בטענה שהוא זקוק ליותר זמן עבור מהפכה סוציאליסטית לְהִתְגַשֵׁם. למעשה, בשנת 2012 הוא ניצח בבחירות, אולם הוא לא יכול היה להיכנס לתפקיד עקב סרטן. הוא נפטר במרץ 2013.
המשך מדיניותו של צ'אבס, סגן הנשיא שלו, ניקולס מאדורו נבחר בשנת 2013. בבחירות צמודות הוא עלה לשלטון לכהונה מלאה. הרגע היה משבר פוליטי, שנפל על כלכלת ונצואלה, שגם היא עברה משבר.
בהקשר זה צנחה הפופולריות של מדורו, ופינה מקום לאופוזיציה לבקש מנגנון שנקבע בחוקה, משאל משאל לביטול המנדט של הנשיא. היו כמה ניסיונות מאז 2016, שכן עם תמיכה של לפחות 20% מהאוכלוסייה, הוא יכול להיות מודח בכוח.
לאחר מספר דחיות שביצעה מועצת הבחירות הלאומית, החל מ-10 בינואר 2017, הוא החל לכהן במחצית השנייה של ממשלתו. במקרה כזה, אם יעזוב את השלטון, ישתלט סגנו, ויביס את מטרת האופוזיציה.
מדוע ונצואלה במשבר? בשנת 2014, עקב ירידת מחיר חבית נפט בשוק הבינלאומי, הכלכלה ונצואלה, שמתבססת כמעט כולה על ניצול ומכירה של דלק, נכנסה ל-a משבר מדאיג. ההשקעות החברתיות האופייניות של צ'אבס נחתכו.
פריטים בסיסיים כמו מזון ותרופות החלו להיגמר. בנוסף, האינפלציה הגיעה לרמות בלתי נתפסות, מה שהוליד גל של מחאות. יותר מ-40 בני אדם מתו במהלך ההפגנות. יריבים פוליטיים וחמושים נגד המשטר נעצרו. ממשלת ונצואלה מגינה עד היום על כך שזו מלחמה כלכלית המסובסת על ידי האליטות וארצות הברית.
בהתחשב בתרחיש זה, הצבא החל להשמיע יותר קול בממשלה מדי יום. ולמרות שהאופוזיציה היא רוב בפרלמנט, היא לא יכולה לקבל אף אחת מהחלטותיה.
כולם חסומים על ידי הרשות השופטת, הנשלטת במלואה על ידי מדורו. בזמנו, ההצדקה של הרשות השופטת הייתה שהפרלמנט בוונצואלה היה בוז, שכן הושבעו שלושה צירים שהואשמו בהונאת בחירות.
באפריל 2017 התגייסה האוכלוסייה להפגנות חדשות, הפעם עם מספר הרוגים גבוה יותר, שכבר עולה על 200, רובם צעירים מתחת לגיל 30. כיום יש יותר מ-5,000 מעצרים, רבים מהם שרירותיים. יש גם אינסוף דיווחים על עינויים.
ניקולס מדורו הצדיק את עצמו בכך שהאשים את האופוזיציה בתכנון הפיכה אלימה, וכדי למנוע אותה, הוא הפעיל תוכנית צבאית. אזרחים נשפטו בבתי משפט צבאיים, מה שאופייני עבור מבקרים רבים לדיקטטורה.
ביולי אותה שנה כינס הנשיא אסיפה מכוננת, שנבחרה בהאשמות של הונאה מצד האופוזיציה. זו הייתה סיבה נוספת להתגברות הסכסוכים ברחוב.
באוגוסט הושבעו הבוחרים, שניסו לאחר מכן להדיח את התובעת הכללית לואיסה אורטגה. היא השמיעה כמה גינויים ביחס לדיכוי ברחובות, למעצרים שרירותיים ולאסיפה המכוננת עצמה. היא כבר הושעתה על ידי העליון, שהואשמה בביצוע טעות ניהולית.
באותו חודש אושרה צו המעניק רשות לאסיפה המכוננת לחוקק חוקים, מה שהיה בלעדי בעבר לקונגרס, שבו רוב החברים מתנגדים לממשלה בּוֹגֵר.
במאי 2018, תחת מחאות, ועל רקע שיעורי הימנעות גבוהים, האשמות הונאה, היעדר הכרה בקהילה הבינלאומית וחרם על האופוזיציה, ניקולס מדורו נבחר מחדש לשש שנים נוספות של המנדט. חלק ניכר מהקולות שלהם נזקפים לזכות המצביעים הנאמנים של הוגו צ'אבס.
התרחיש אפילו לא קרוב להרגעה. הכלכלה ממשיכה לרדת, ובאוגוסט 2018, עם הסרת חמש הספרות של הבוליבר שכבר פוחת, האינפלציה אמורה להגיע ל-1,000,000% השנה.
ב-10 בינואר 2019, ניקולס מדורו נכנס לתפקידו לשש שנות ממשלה נוספות, כלומר עד 2025. הנשיא החל את השלב החדש בתקופה שבה המדינה צלולה למשבר החמור ביותר בתולדותיה.
מדורו, כאמור, ניצח בבחירות במאי 2018.
טקס ההשבעה, במשך תקופה ארוכה, נתפס כדרך אל חזור ביחס למשבר הפוליטי, הכלכלי והמוסדי שעוברת המדינה באמריקה הלטינית. במילים אחרות, שיא הסחף של המשטר הוא ששולט כיום בכל תחומי הכוח הפוליטי והשיפוטי.
וזה לא הכל, חידוש המנדט של מדורו מסמן את הניתוק מהמעצמות הגדולות בקהילה הבינלאומית: ארה"ב, האיחוד האירופי והמדינות השכנות, כמו במקרה של ברזיל.
מנהיג ונצואלה, לעומת זאת, מוצא תמיכה ובעלות ברית בסין, רוסיה, מקסיקו וטורקיה. למרות זאת, ההסכמים הכלכליים שנסגרו עם מדינות אלו, עד כה, לא השפיעו לנוכח הכאוס הכלכלי.
בדרום ומרכז אמריקה, לנשיא יש בעלות ברית הנשיאים אבו מוראלס, מבוליביה, מיגל דיאז-קאנל, מקובה ודניאל אורטגה, מניקרגואה.
במקום להישבע באסיפה הלאומית, כנדרש בחוקה, מדורו עשה זאת בפני בית המשפט העליון לצדק (TSJ). הסיבה העיקרית היא שהפרלמנט שנבחר ב-2015 מורכב למעשה ממתנגדים. לכן, הוכרז בזלזול, כלומר אינו קיים יותר עבור הממשלה.
מאז תאריך ההשבעה, נותקו היחסים הדיפלומטיים עם לפחות 13 מדינות באמריקה הלטינית. מה שנקרא קבוצת לימה כוללת, בנוסף לברזיל, גם קולומביה, ארגנטינה, פרו וצ'ילה.
בין הצעדים שהטילה הקבוצה הוא האיסור על כניסת בכירי ממשל ונצואלה לשטחיה, כולל מדורו עצמו.
בין המחלוקות של השבעתו של מדורו, חואן גואידו, שעד אז לא היה ידוע, הפך לאחד המתנגדים העיקריים של מדורו.
בתחילת ינואר, הוא קיבל את נשיאות האספה הלאומית, הגוף הממלכתי האחרון שנשלט על ידי האופוזיציה לממשלה. ב-24 באותו חודש, הוא הכריז על עצמו כנשיא המדינה, בהתחשב בממשלתו של ניקולאס מדורו כלא לגיטימית.
ממשלת ארה"ב הכירה בו רשמית כ"נשיא זמני". זמן קצר לאחר מכן, ברזיל, קולומביה, פרו, אקוודור, קוסטה ריקה, צ'ילה וארגנטינה, בנוסף למזכיר הכללי של ארגון המדינות האמריקאיות (OAS), עשו את אותו הדבר.
בתמיכת סעיף 233 של החוקה, גואידו הושבע בפומבי כנשיא האחראי על המדינה,
מאמר זה מאפשר לבית המחוקקים למלא תפקידים כאשר תפקיד הנשיאות פנוי. המטרה היא להשיג הקמת "ממשלת מעבר ובחירות חופשיות".
