פאולו למינסקי בהחלט תופס מקום מיוחס בספרות הברזילאית. סופרים מעטים זכו לפופולריות רבה כמו האיש מקוריטיבה, שגם היום ממשיך למשוך מעריצים ברחבי המדינה. עבודתו של פאולו מונצחת בזכות האיכות האסתטית והייצוגיות שלה. משוכפל מותש ברשתות החברתיות, עובדה שמוכיחה ששירתה לא הייתה מוגבלת לאקדמיה, היא זכתה קוראים ומעריצים, מה שגרם לאנתולוגיה שפורסמה לאחרונה של המחבר לעקור את רבי המכר במספר תחבושות.
עבודתו של פאולו למינסקי משלבת אלמנטים כמו תמציתיות, חוסר יראת כבוד, דיבור וקפדנות של בנייה פורמלית. הוא היה אחד הנציגים העיקריים של השירה השולית, הידועה גם בשם דור המימאוגרפים, מגמה שהפגישה בין סופרים שהשתמשו ב- משאבים חזותיים של פרסום, ערערו את הקאנון הספרותי והפיצו את ספריהם באופן עצמאי, מבלי להסתמך על תמיכתם של הגדולים מוציאים לאור. למינסקי ירש חלק מהאסתטיקה הקונקרטיסטית, תנועה שצמחה בברזיל בשנות החמישים, בהיותה נחשב לאחד השמות המרכזיים שלה, לצד סופרים כמו דצ'יו פיגנאטרי ואוגוסטו דה שדות.
ראה עוד
Itaú Social 2022 יפיץ 2 מיליון פיזיים ו...
NGO Pró-Saber SP מציע קורס חינם למחנכים
משורר, סופר ומתרגם, פאולו למינסקי נולד ב-24 באוגוסט 1944 בקוריטיבה, בירת פארנה. בצעירותו הוא בא במגע עם לטינית, תיאולוגיה, פילוסופיה וספרות קלאסית, ובגיל 12 נכנס למנזר סאו בנטו, בסאו פאולו. בשנת 1963 נטש את ייעודו הדתי ובשנת 1963 פרסם חמישה שירים בכתב העת Invenção (אחראי על פרסום יצירתם של משוררים קונקרטים). הוא לימד היסטוריה וכתיבה בקורסי טרום-מכללה ולאחר מכן הפך למנהל קריאייטיב וקופירייטר במשרדי פרסום, עובדה שהשפיעה על הפקתו הפואטית. הרומן הראשון, Catatau, יצא לאור ב-1975, ספר שהסופר עצמו יכנה "
פרוזה ניסיונית”.למינסקי, מעריץ של התרבות היפנית, היה מתרגם וחסיד של Matsuo Bashô, אחד המשוררים המפורסמים ביותר של תקופת אדו ביפן. Bashô נחשב לאמן של ההייקאי, סוג של שיר קצר שנוצר על ידי שלושה פסוקים, שבהם הראשון והשלישי פסוקים הם חמש הברות, כלומר נוצרות על ידי חמש הברות פיוטיות, והבית השני הוא הפטאזילים, שנוצרו על ידי שבע הברות. העניין במדדים מזרחיים גרם למינסקי להכרה כמקדם הראשי של שירת ההייקו בברזיל.
הכותב גם תרם באופן משמעותי למוזיקה פופולרית ברזילאית. הוא שיתף פעולה עם שמות ידועים כמו Caetano Veloso, Moraes Moreira, Arnaldo Antunes ו-Itamar Assumpção. גם תרומתו כמבקר ספרות ומתרגם משמעותית: בין הסופרים המרכזיים שתרגם הם ג'יימס ג'ויס, סמואל בקט, יוקיו מישימה, אלפרד ג'רי ועוד. הוא נפטר בטרם עת, ב-7 ביוני 1989, בגיל ארבעים וארבע, קורבן של שחמת כבד.
כדי שתוכלו לראות בעצמכם את הגאונות והיצירתיות של אחד הסופרים הפופולריים והאהובים ביותר שלנו ספרות, אתר Escola Educação בחר חמישה עשר שירים מאת פאולו למינסקי שבוודאי יהוו הזמנה עבורך לחשוף את מבנים. קריאה טובה!
עמוק בפנים
ברקע, ברקע,
עמוק בפנים,
אנחנו נשמח
לראות את הבעיות שלנו
נפתר בצו
מתאריך זה,
כאב הלב הזה ללא תרופה
נחשב לבטל
ועליה - שתיקה תמידית
כבה בחוק כל חרטה,
ארורים אלו המסתכלים לאחור,
אין שום דבר מאחורי
ושום דבר אחר
אבל בעיות לא נפתרות,
לבעיות יש משפחה גדולה,
ובימי ראשון
כולם יוצאים לטייל
הבעיה, גברתי
ועוד בעיות קטנות.
כאב אלגנטי
אדם כואב
זה הרבה יותר אלגנטי
ללכת הצידה ככה
כאילו מגיעים מאוחר
להגיע רחוק יותר
לשאת את משקל הכאב
כאילו עונדים מדליות
כתר אחד, מיליון דולר
או משהו ששווה את זה
אופיום, עדנס, משככי כאבים
אל תיגע בי בכאב הזה
היא כל מה שנשאר לי
הסבל יהיה העבודה האחרון שלי
חורף
השפה הזו לא שלי,
מישהו שם לב.
מי יודע שאני מקלל שקרים,
אתה תראה שאני רק משקר אמיתות.
ככה אני אומר לעצמי, אני, מינימלי,
מי יודע, אני מרגיש, בקושי יודע.
זו לא השפה שלי.
השפה שאני מדבר תלויה
שיר רחוק
הקול, מעבר, אף מילה.
הניב בשימוש
בשוליים השמאליים של המשפט,
הנה הנאום שמשגע אותי,
אני, חצי, אני, אני, כמעט.
למה אתה מתכוון
מה זה אומר אומר.
אל תמשיך לעשות
מה שיום אחד תמיד עשיתי.
לא רק רוצה, רוצה,
דבר שמעולם לא רציתי.
למה אתה מתכוון, תגיד.
רק אומר לאחר
מה נאמר יום אחד,
יום אחד אתה תהיה מאושר.
M. מהזיכרון
ספרים יודעים בעל פה
אלפי שירים.
איזה זיכרון!
לזכור, ככה, זה שווה את זה.
זה שווה את הבזבוז
יוליסס חזר מטרויה,
בדיוק כמו שדנטה אמר,
השמיים לא שווים סיפור.
יום אחד הגיע השטן
לפתות את הרופא פאוסטו.
ביירון היה נכון.
פרננדו, אדם, היה מזויף.
מאלרמה היה כל כך חיוור,
זה נראה יותר כמו דף.
רימבו עזב לאפריקה,
המינגווי ממיראז'ים.
ספרים יודעים הכל.
אתה כבר יודע על הדילמה הזו.
הם פשוט לא יודעים את זה, עמוק בפנים,
קריאה היא לא יותר מאגדה.
אזהרה לנפטרים
הדף הזה, למשל,
זה לא נולד כדי להיקרא.
נולד להיות חיוור,
סתם גניבת דעת של האיליאדה,
משהו ששותק
עלה שחוזר לענף,
הרבה אחרי הנפילה.
נולד להיות חוף,
מי מכיר את אנדרומדה, אנטארקטיקה
ההימלאיה, הברה מרגישה,
נולד להיות אחרון
זה שעדיין לא נולד.
מילים שהובאו מרחוק
ליד מימי הנילוס,
יום אחד, הדף הזה, פפירוס,
יהיה צורך לתרגם,
עבור הסמל, עבור הסנסקריט,
לכל הדיאלקטים של הודו,
תצטרך לומר בוקר טוב
מה שאומרים רק באוזן,
זו תצטרך להיות האבן הפתאומית
שבו מישהו הפיל את הכוס.
האם לא ככה נראים החיים?
לאהוב אותך זה עניין של דקות...
לאהוב אותך זה עניין של דקות
המוות הוא פחות מהנשיקה שלך
כל כך טוב להיות שלך שאני
נשפכתי לרגליך
נשאר מעט ממה שהייתי
זה תלוי בך להיות טוב או רע
אני אהיה מה שאתה חושב שנוח
אני אהיה יותר מכלב בשבילך
צל שמחמם אותך
אלוהים שלא שוכח
משרת שלא אומר לא
כשאביך ימות, אני אהיה אחיך
אני אגיד את הפסוקים שאתה רוצה
אני אשכח את כל הנשים
אני אהיה כל כך הרבה והכל וכולם
אתה תגעיל מזה שאני כזה
ואני אעמוד לשירותכם
כל עוד הגוף שלי מחזיק מעמד
כל עוד הורידים שלי זורמים
הנהר האדום שמתלקח
כשאני רואה את הפנים שלך כמו לפיד
אני אהיה לך מלך לחמך הדבר שלך סלע שלך
כן אני אהיה כאן
מִנהָל
כשהמסתורין מגיע,
תמצא אותי ישן,
חצי נתינה לשבת,
החצי השני, יום ראשון.
אין צליל או דממה,
כשהמסתורין מתגבר.
שתיקה חסרת משמעות,
אני לא מפסיק לצפות.
מסתורין, משהו שאני חושב
יותר זמן, פחות מקום.
כשהמסתורין חוזר,
השינה שלי כל כך רופפת,
אין פחד בעולם
שיכול לתמוך בי.
חצות, ספר פתוח.
עשים ויתושים
נוחתים על הטקסט הלא בטוח.
זה יהיה הלבן של העלה,
אור שנראה כמו חפץ?
מי מכיר את ריח השחור,
שנופל שם כמו שארית?
או שהחרקים יעשו זאת
גילה קרבה
עם אותיות האלפבית?
כוונון עבור חיפזון ואומן
כתוב בחלל.
היום, גרף בזמן,
על העור, על כף היד, על עלה הכותרת,
אור הרגע.
סו בספק שמפריד
השתיקה של אלה שצועקים
של השערורייה השקטה,
בזמן, מרחק, ריבוע,
שההפסקה, הכנף, לוקחת
לעבור מתקלה לעווית.
הנה הקול, הנה האל, הנה הנאום,
הנה, האור נדלק בבית
וזה כבר לא מתאים לחדר.
עיכוב דייק
אתמול והיום, אוהב ושונא,
שווה לבדוק את השעון?
שום דבר לא היה יכול להיעשות,
חוץ מהזמן שבו זה היה הגיוני.
אף אחד מעולם לא איחר.
ברכות ואומללות
תמיד מגיע בזמן.
כל השאר הוא פלגיאט.
האם הפגישה הזו
בין זמן למרחב
יותר מחלום אני מספר
או שיר אחר שאני מכין?
אי התאמה
שלחתי את המילה לחרוז,
היא לא צייתה לי.
הוא דיבר על הים, על השמים, על ורדים,
ביוונית, בשתיקה, בפרוזה.
הוא נראה יצא מדעתו,
ההברה השקטה.
שלחתי את המשפט לחלום,
והיא נכנסה למבוך.
ליצור שירה, אני מרגיש, זה בדיוק זה.
תן פקודות לצבא,
לכבוש אימפריה שנכחדה.
שִׁירָה:
"מילים מושמעות" (דנטה
דרך פאונד), "טיול ל
לא ידוע" (מאיאקובסקי), "ליבות
ומוח" (עזרא פאונד), "נאום ה
בלתי ניתן לטעויות" (גתה), "שפה
פנה לשלך
חומריות" (יעקבסון),
"היסוס קבוע בין צליל ו
חוש" (פול ולרי), "היסוד של
להיות דרך המילה" (היידגר),
"הדת המקורית של האנושות"
(נובליס), "המילים הטובות ביותר ב
סדר טוב יותר" (קולרידג'), "רגש
זכור בשלווה"
(Wordsworth), "מדע ותשוקה"
(אלפרד דה ויני), "זה נגמר
מילים, לא עם רעיונות" (Mallarmé),
"מוזיקה שנעשתה עם רעיונות"
(ריקרדו רייס/פרננדו פסואה), "א
מעמיד פנים באמת" (פרננדו
פסואה), "ביקורת על החיים" (מת'יו
ארנולד), "דבר-מילה" (סארטר),
"שפה במצב של טוהר
פראי" (אוקטביו פז), "שירה היא ל
לעורר השראה" (בוב דילן), "עיצוב
שפה" (Décio Pignatari), "הנה
בלתי אפשרי הוא אפשרי" (גרסיה
לורקה), "מה אבוד ב
תרגום (רוברט פרוסט), "חופש
של השפה שלי" (פאולו למינסקי)...
הירח בסרטים
הירח הלך לקולנוע,
היה סרט מצחיק,
סיפורו של כוכב
שלא היה לו חבר.
לא עשיתי כי זה היה סתם
כוכב קטן מאוד,
מאלה שכשהם יוצאים,
אף אחד לא יגיד, כמה חבל!
זה היה כוכב בודד,
אף אחד לא הסתכל עליה
וכל האור שהיה לה
זה נכנס לחלון.
הירח היה כל כך עצוב
עם סיפור האהבה הזה
שגם היום הירח מתעקש:
"שחר, בבקשה!"
כל כך רציתי
כל כך רציתי
להיות משורר ארור
הסבל ההמוני
בזמן שאני עושה מדיטציה עמוקה
כל כך רציתי
להיות משורר חברתי
פנים שרופים
בנשימת ההמונים
במקום זאת
תסתכל עליי כאן
לשים מלח
במרק הדליל הזה
שזה בקושי מספיק לשניים.
לואנה אלבס
בוגר מכתבים
