הקומונה של פריז הייתה ממשלה דמוקרטית וסוציאליסטית פופולרית ששלטה בפריז מ-18 במרץ עד 28 במאי 1871.
בהשראת הפוליטיקה המרקסיסטית והמטרות המהפכניות של ארגון העובדים הבינלאומי (המכונה גם האינטרנציונל הראשון), פועלי פריז התאחדו כדי להפיל את המשטר הצרפתי קיים.
ראה עוד
מדענים משתמשים בטכנולוגיה כדי לחשוף סודות באמנות מצרית עתיקה...
ארכיאולוגים מגלים קברים מדהימים מתקופת הברונזה ב...
המועצה הנבחרת של הקומונה העבירה מדיניות סוציאליסטית ופיקחה על תפקידי העיר במשך קצת יותר מחודשיים, עד שהצבא הצרפתי כבש מחדש את העיר עבור ממשלת צרפת, וטבח בעשרות אלפי פריזאים מהמעמד הגבוה. עבודה קשה.
הקומונה של פריז הוקמה בעקבות שביתת הנשק שנחתמה בין הרפובליקה השלישית של צרפת לבין הפרוסים, שצרו על העיר פריז מספטמבר 1870 עד ינואר 1871. המצור הסתיים בכניעת הצבא הצרפתי לפרוסים ובחתימת שביתת הנשק לסיום מלחמת צרפת-פרוסיה.
בתקופה זו הייתה בפריז אוכלוסייה נכבדת ממעמד הפועלים - כחצי מיליון עובדי תעשייה ותעשייה. מאות אלפי אחרים - שדוכאו כלכלית ופוליטית על ידי השליטים וה הפקה.
רבים מהעובדים הללו שירתו כחיילים במשמר הלאומי, צבא מתנדבים שפעל להגנה על העיר ותושביה במהלך המצור.
כאשר נחתמה שביתת הנשק והרפובליקה השלישית החלה את שלטונה, חששו עובדי פריז שהממשלה החדשה תחזיר את המדינה למלוכה. כשהחלה הקומונה להתגבש, תמכו אנשי המשמר הלאומי בעניין והחלו להילחם בצבא הצרפתי ובממשלה הקיימת.
לפני שביתת הנשק, הפריזאים הפגינו באופן קבוע את דרישתם לממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי עבור עירם. המתיחות בין תומכי ממשלה חדשה לממשלה הקיימת גברה לאחר הידיעות על הכניעה הצרפתית באוקטובר 1880.
לאחר שהמשמר הלאומי השתלט על מקומות הממשל והצבא העיקריים בפריז במרץ 1871, החלה הקומונה להשתלט צורה כאשר חברי ועד מרכזי ארגנו בחירות דמוקרטיות של חברי מועצה שישלטו בעיר מטעם אֲנָשִׁים.
60 חברי מועצה נבחרו וכללו עובדים, אנשי עסקים, עובדי משרד, עיתונאים, וכן אנשי אקדמיה וסופרים. המועצה קבעה שלקומונה לא יהיה מנהיג אחד או מישהו בעל כוח יותר מאחרים. במקום זאת, הם פעלו בצורה דמוקרטית וקיבלו החלטות בקונצנזוס.
לאחר בחירת המועצה יישמו חברי המועצה שורה של מדיניות ופרקטיקות שהגדירו כיצד צריכה להיראות ממשלה סוציאליסטית. המדיניות שלו התמקדה בפילוס היררכיות כוח קיימות שזיכו את בעלי הכוח ואת המעמדות הגבוהים ודיכאו את שאר החברה.
הקומונה ביטלה את עונש המוות וגיוס חובה לצבא. בשאיפה לשבור את ההיררכיות של הכוח הכלכלי, הם סיימו את עבודת הלילה במאפיות בעיר, קצבאות למשפחות של אלה שנהרגו בעת הגנת הקומונה וביטלו את צבירת הריבית על החובות.
בהגנה על זכויות העובדים מול בעלי העסקים, הקומונה קבעה שעובדים יכולים להשתלט על עסק אם הוא ננטש על ידי בעליו ולאסור על מעסיקים לקנוס עובדים כצורה של משמעת.
הקומונה גם שלטה על פי עקרונות חילוניים והנהיגה הפרדת כנסייה ומדינה. המועצה קבעה שהדת לא צריכה להיות חלק מבית הספר ושרכוש הכנסייה צריך להיות רכוש ציבורי לשימוש כולם.
קומוניסטים דגלו בהקמת קומונות בערים אחרות בצרפת. בתקופת שלטונו הוקמו אחרים בליון, סנט אטיין ומרסיי.
קיומה הקצר של הקומונה הפריזאית היה מלא בהתקפות של הצבא הצרפתי, שפעל מטעם הרפובליקה השלישית, שעברה לוורסאי. ב-21 במאי 1871 פלש הצבא לעיר והרג עשרות אלפי פריזאים, כולל נשים וילדים, בשם ההשתלטות מחדש על העיר עבור הרפובליקה השלישית.
חברי הקומונה והמשמר הלאומי נלחמו בחזרה, אך עד ה-28 במאי הצבא הביס את המשמר הלאומי והקומונה כבר לא הייתה.
בנוסף, עשרות אלפים נפלו בשבי הצבא, רבים מהם הוצאו להורג. אלה שנהרגו במהלך "שבוע הדמים" ואלה שהוצאו להורג כאסירים נקברו בקברים לא מסומנים ברחבי העיר. אחד מאתרי הטבח של קומונרים היה בבית הקברות המפורסם פר-שז, שבו יש כיום אנדרטה לזכר המתים.
מי שמכיר את כתיבתו של קרל מרקס עשוי לזהות את הפוליטיקה שלו במוטיבציה מאחורי הקומונה של פריז ובערכים שהנחו אותה במהלך הקצר שלה. הסיבה לכך היא שהיועצים, כולל פייר ז'וזף פרודון ולואי אוגוסט בלנקי, היו קשורים ובהשראתו הערכים והמדיניות של איגוד העובדים הבינלאומי (הידוע גם בתור הראשון בינלאומי).
ארגון זה שימש מרכז מאחד בינלאומי לתנועות שמאל, קומוניסטיות, סוציאליסטיות ופועלים. מרקס, שנוסד בלונדון ב-1864, היה חבר בעל השפעה, ועקרונותיו ומטרותיו של הארגון שיקפו את אלה שהצהירו מרקס ואנגלס ב'מניפסט המפלגה הקומוניסטית'.
אפשר לראות במניעים ובפעולות של הקומונות את התודעה המעמדית שמרקס האמין שהיא הכרחית למהפכת עובדים. ואכן, מרקס כתב על הקומונה כשהיא מתרחשת ותיאר אותה כמודל של ממשל מהפכני ומשתף.
