O טחנת סוכר בברזיל הקולוניאלית זה היה המקום שבו הופק סוכר לצריכה מקומית וליצוא.
המכשירים של התקופה הקולוניאלית החלה להופיע מהמאה ה-16 ואילך, כאשר ה מחזורים כלכליים בברזיל. O מחזור סקויה היה הראשון וה שֶׁל סוכר היה השני.
ראה עוד
מדענים משתמשים בטכנולוגיה כדי לחשוף סודות באמנות מצרית עתיקה...
ארכיאולוגים מגלים קברים מדהימים מתקופת הברונזה ב...
שתילי קנה הסוכר הראשונים הגיעו לארץ במאה ה-16, כאשר מתנחלים הביאו אותם מ יבשת אירופה. כבר היו להם טכניקות שתילה, שכן הם כבר טיפחו את המינים במדינות אחרות בעולם.
אתה טחנות קולוניאליות היה בעל מבנה גדול, מחולק ל:
לאחר קציר ה קנה סוכר, המוצר נלקח לטחנה, שם התבטא עד למיצוי כל המיץ שלו.
לאחר הוצאת כל המרק, המוצר נשלח לחדר הדוודים ולתנורים, שם בושלו בסירי נחושת.
לאחר מכן, זיקוק המולסה בבית הטיהור, בו התקיים השלב האחרון של ייצור הסוכר.
במפעלים יוצרו שני סוגי סוכר, לבן, שכמעט כל ייצורו הופנה ליבשת אירופה, וחום, בצבע כהה, מכוון לשוק המקומי.
לאחר אריזת המוצרים נשלחו אל פּוֹרטוּגָל ול הולנד, שהפיץ אותם ברחבי היבשת.
חשוב להדגיש שהטחנות לא היו רק מטעי קני סוכר, הם היו בעלי כל המבנה שהוזכר לעיל, ונחשבים כ"ערים קטנות".
חקלאים שלא הצליחו לבנות טחנה משלהם נקראו חקלאי קנים. בדרך כלל, הם השתמשו בתחכום של איזה בעל קרקע גדול בתמורה לפיצוי חומרי.
כלכלת הסוכר התפתחה עד כדי כך שבתחילת המאה ה-17 כבר היו במושבה יותר מ-400 טחנות סוכר, בעיקר ב- אזור צפון מזרח.
O מחזור סוכר נכנסה לדעיכה מהמאה ה-18 ואילך, כאשר חלה עלייה בתחרות הזרה וירידה בייצור.
בנוסף, גילוי מרבצי זהב במדינות המקבילות כיום מינאס ג'ראיס, גואיאס זה מאטו גרוסו, תרם לירידת הסוכר.
במובן זה, טחנות הסוכר הושבתו, מה שפינה מקום להופעת ה- מחזור זהב בארץ.
אנשים שחורים משועבדים היו כוח העבודה העיקרי במפעלי הסוכר. הם חיו בתנאים מחרידים, בנוסף לעבודה שעות ארוכות ומתישות וסבלו מתוקפנות פיזית ופסיכולוגית.
עבודת עבדים שימשה הן במטעים והן בבתים גדולים, בין היתר כמנקות, מטפלות, טבחות, אחיות רטובות.
למידע נוסף בכתובת:
