א משבר סואץ, ידוע גם כ מלחמת סיני אוֹ מבצע קדש, הייתה פלישת ישראל, בריטניה וצרפת למצרים בסוף 1956 במטרה להשיג שליטה על תעלת סואץ ולהפיל את גמל עבד אל נאצר, נשיא מצרים.
עם זאת, לחץ פוליטי מצד ארה"ב, האו"ם וברית המועצות אילץ את שלושת הפולשים לסגת, השפיל את בריטניה וצרפת והעצים את הנשיא נאצר.
ראה עוד
מדענים משתמשים בטכנולוגיה כדי לחשוף סודות באמנות מצרית עתיקה...
ארכיאולוגים מגלים קברים מדהימים מתקופת הברונזה ב...
שלוש המדינות השיגו כמה יעדים צבאיים, אך תעלת סואץ הייתה סגורה למשך שישה חודשים, מאוקטובר מ-1956 עד מרץ 1957, כאשר האו"ם הקים את שומרי השלום של UNEF כדי לפקח על גבול מצרים-ישראל.
תעלת סואץ נפתחה בשנת 1869 לאחר השלמת בנייתה, אשר מומנה במשותף על ידי ממשלות צרפת ומצרים. הוא נוהל ומופעל על ידי החברה האוניברסלית של תעלת סואץ הימית, השטח שמסביב נותר שטח מצרי.
המבנה הגביר את הסחר בין מדינות וסייע למעצמות הקולוניאליות האירופיות לשלוט במושבות שלהן. ב-1875 הקצתה מצרים 44% מחלקה בתעלה לבריטים, כשהצרפתים שמרו על רוב המניות.
כאשר הממלכה המאוחדת פלשה למצרים ב-1882, הם השתלטו על המדינה, כולל התעלה עצמה. התעלה הוכרזה כאזור ניטרלי בשנת 1888 במהלך אמנת קונסטנטינופול. הערוץ היה חשוב מבחינה אסטרטגית במהלך התקופה
ראשון זה מלחמות עולם שנייה כנתיב שילוח.לאחר מלחמת העולם השנייה הבריטים גיבשו וחיזקו את מעמדם בסואץ. התעלה הפכה למקור למתח גובר ביחסים האנגלו-מצריים. בשנת 1951, מצרים ביטלה את ה אמנה אנגלו-מצרית 1936, שהעניק לבריטים חכירה על התעלה ל-20 שנה. עם זאת, הבריטים סירבו לסגת, מה שהוביל להפיכה צבאית ב-25 ביולי 1952, אשר הקימה את מצרים כרפובליקה.
מצרים הכפפה מטענים ומשלוחים שהגיעו לישראל לתהליכי חיפוש ותפיסה כשעברו בתעלת סואץ. בשנת 1951, מועצת הביטחון של האו"ם התערבה במצרים כדי לסיים את ההגבלות ולהפסיק כל חיכוך עם הובלה זו.
ב-1954, נאצר נתן חסות להתקפות על ישראל, וגרמו לסדרה של פעולות תגמול. הוא גם נקט במדיניות שתסכל את המטרה הבריטית במזרח התיכון, ובכך תגביר את העוינות בין מצרים לבריטניה.
ביולי 1956 הלאים נאצר את תעלת סואץ, הקפיא את כל נכסי חברת תעלת סואץ וסגר את התעלה לספנות ישראלית. הבריטים החליטו להתערב צבאית כדי להחזיר את השליטה על התעלה. פעולתו של נאצר עוררה גם את זעמם של ממשלת צרפת, שגם היא החליטה על התערבות צבאית.
התכנון הצבאי הישראלי למבצע התמקד בכיבוש העיר שארם א-שייח', שתאפשר להם גישה לים האדום. א רצועת עזה זה היה גם מטרה, שכן זה היה מגרש האימונים של קבוצת Fedayeen.
חיל האוויר הישראלי יזם את הסכסוך ב-26 באוקטובר 1956, בשעה 15:00, בשורה של תקיפות על סיני. הכוחות המצריים עלו בהגנה נמרצת אך היו המומים ביום הראשון, ודיווחו על נפגעים של 260 בני אדם.
ב-30 באוקטובר 1956 שיגר הצי המצרי את ספינת המלחמה שלו לחיפה. עם זאת, הספינה הוכרעה על ידי כוחות ישראליים, מה שגרם נזק למנוע של כלי השיט. ב-31 באוקטובר הצטרפו כוחות בריטיים למלחמה בצפון הים האדום. המלחמה תתעצם במהלך חמשת הימים הבאים כאשר גם צרפת תשתתף במלחמה.
מספר הנפגעים מוערך בלמעלה מ-3000, כאשר מצרים מדווחת על הנפגעים הגבוהים ביותר. הבריטים רשמו 16 הרוגים ו-96 פצועים, בעוד שהאבידות הצרפתיות כללו עשרה הרוגים ו-33 פצועים. ישראל רשמה 231 הרוגים ו-900 פצועים, בעוד שהפצועים המצריים כללו 100-3000 הרוגים ו-4000 פצועים.
