האם נמרים בעלי שיניים חרבות שאגו כמו אריות או גרגרו כמו חתלתולים? מדענים עונים

בעבר המרוחק, ה נמרים בעלי שיניים חרבות הסתובב על פני כדור הארץ, והציג הטלה שסומנה בהיסטוריה. עם זאת, שאלה אחת עדיין מעוררת ספקות: מה היה הצליל שנפלט מהחתול המפואר הזה?

בהתייחס לתעלומה זו, חוקרים מאוניברסיטת צפון קרוליינה סטייט ניתחו נתונים על הקול של בעלי חיים אלה, המבקשים לקבוע אם הצלילים שהם הפיקו היו שאגות חזקות או גרגרים חלק.

עם זאת, התשובה לא הייתה פשוטה למצוא כפי שמדענים דמיינו. מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Morphology חקר את הקוליות של כמה מיני חתולים במטרה להגיע למסקנה סופית.

מגוון קולות חתוליים

החוקרים מציינים שניתן לסווג את כל החתולים המודרניים לשתי קבוצות העיקריים שבהם: הראשון מורכב מה"חתולים הגדולים" השואגים, כגון אריות, נמרים, פנתרים ו אונקיות.

הקבוצה השנייה היא חֲתוּלִי, הכולל חתולים מגרגרים כגון בובקטים, פומות, אוצלוטים ו חתולי בית. במונחים אבולוציוניים, טיגריסים בעלי שן חרב התפצלו מהשושלת החתולית מוקדם יותר מקבוצות מודרניות אחרות.

(תמונה: Freepik/Playback)

הבחנה זו מרמזת כי אריות קרובים יותר לחתולי בית מאשר נמרים בעלי שיניים חרבות מבחינת הקשר. זה מסבך כל הנחות מדעיות.

"זה חיוני מכיוון שהוויכוח על סוג הקול שטיגריסים בעלי שן חרב יכולים לפלוט תלוי בניתוח של האנטומיה של העצמות הקטנות בגרון", הסביר אדם הרטסטון-רוז, פרופסור באוניברסיטת צפון קרוליינה סטייט.

הרטסטון-רוז מדגישה שלמרות שהקול נשלט על ידי הגרון והרקמות הרכות של הגרון ולא על ידי העצמות, אנטומיסטים מהעבר ערכו תצפית מעניינת.

נמצא כי עצמות היואיד, המעגנות את הרקמות הללו, משתנות בגודל ובמספר בין המינים, ומופיעות תשע פעמים בחתולים מגרגרים ושבע פעמים בחתולים שואגים.

אנטומיה של נמרים בעלי שיניים חרבות

לאחר ניתוח מעמיק, החוקרים גילו שלטיגריסים בעלי שיניים חרבות היו רק שבע עצמות הים בגרונם. זה הוביל להנחה הראשונית שבעלי חיים אלה היו ללא ספק שואגים.

עם זאת, הרטסטון-רוז ציינה שככל שהחוקרים בחנו את האנטומיה של חתולים מודרניים, כך נמצאו פחות ראיות קונקרטיות לכך שעצמות אלו מילאו תפקיד ווֹקָאלִי.

מכיוון שלעצמות אין תפקיד ישיר בקוליות, תיאוריה זו נראתה לא מספקת, שכן המתאם בין מספר העצמות והצליל המופק מעולם לא הוכח באמת.

כך החלו חוקרים לבחון את המבנה ההיאאידי של ארבעה מינים של חתולים שואגים: אריות, נמרים, נמרים ויגוארים. בנוסף, הם גם ניתחו חמישה מינים של חתולים מגרגרים: פומות, ברדלסים, קרקלים, סרוואלים ואוצלוטים.

לטענת המדענים, אם עצמות ההיואיד, אשר נעדרות בחתולים שואגים, היו חשוב מאוד לקוליות, העצמות האחרות צריכות להראות הבדלים ברורים בין השניים קבוצות.

עם זאת, צורתן של עצמות אלו דומה להפליא, ללא קשר לשאלה אם הן שייכות לחתולים שואגים או מגרגרים, עם שינויים קלים רק בעצמות הקרובות ביותר למנגנון הקול.

בסופו של דבר, הנמר בעל שן החרב חולק מאפיינים עם שתי הקבוצות, מה שמרמז שהוא יכול היה לאמץ או את השאגה או את הגרגר, או אפילו סוג שלישי של קוליות.