האם אי פעם הייתה לך הרגשה שמישהו נמצא באותו חדר כמוך, גם כשאתה לבד? תחושה זו נקראת "נוכחות בלתי נראית" ואנשים רבים דיווחו על חוויה דומה.
בספר "דרום" (1919) העיר החוקר סר ארנסט שקלטון כי במהלך משלחתו דרך אנטארקטיקה, הייתה לו הרגשה שאדם רביעי מלווה את הקבוצה של שלושה אנשים בלבד.
ראה עוד
מדענים מסבירים אילו "עקבות" מסתוריות ראו...
10 'עובדות' על התקרחות שהן למעשה מיתוסים
"במהלך הצעדה הארוכה והמייסרת ההיא של שלושים ושש שעות מעל ההרים והקרחונים חסרי השם של דרום ג'ורג'יה, נדמה היה לי לעתים קרובות שאנחנו ארבעה, לא שלושה."
מבחינתו, החבר החדש סיים את המסע האחרון עם הצוות, והניסיון שלו הוכר על ידי אנשים אחרים שכבר חוו מצבים דומים.
חוויות אלו עם נוכחות בלתי נראית ידועות גם כ"גורם האדם השלישי" או "תחושת הנוכחות" בפסיכולוגיה.
ברוב המקרים, התופעה גורמת למישהו "להיות" באותו מרחב כמוך, גם אם החושים שלך לא תפסו את הנוכחות הזו במלואה.
(תמונה: רפרודוקציה/אינטרנט)
בגלל חוויות סקרניות אלה, בן אלדרסון-דיי, פרופסור ל פְּסִיכוֹלוֹגִיָה מאוניברסיטת דורהאם, בבריטניה, חקר את התופעה ופרסם ספר בשם "נוכחות: המדע המוזר ו סיפורים אמיתיים של האחר הבלתי נראה" ("נוכחות: המדע המוזר וסיפוריו האמיתיים של האחר הבלתי נראה", בתרגום מילולי של BBC).
הממצא העיקרי של המחקר היה שמצב זה לא קורה רק לאנשים במצבי קיצון.
זה יכול לקרות לכל אחד, אבל לקבוצות מסוימות יש מספר גדול יותר של דיווחים, כמו אנשים באבל או כאלה שסובלים משיתוק שינה. כמו כן, 25% מהאנשים עם פרקינסון חווים את המצב.
עבור אלדרסון-דיי, התופעה הזו מורכבת, שכן "היא מעורפלת מכדי להיות הזיה, אבל מוחשית מכדי להיות אשליה".
במקרה של אנשים שיוצאים למסעות במקומות יוצאי דופן, הפרופסור מציין שהחוויה יכולה להיות מושפע מחוסר חמצן במוח, או שזה עשוי להיות טריק של המוח לשמור על ערנות הישרדות על.
לדוגמה, החוקר לוק רוברטסון אומר שעברה חוויה מוזרה ובלתי מוסברת כשהחליט לצאת למסע לקוטב הדרומי לבדו.
לאחר שבועיים של הליכה במסלול בן 40 הימים, הוא החל לזהות בבירור מראות מוכרים, כמו החווה של משפחתו בסקוטלנד.
כמו כן, הוא שמע את המוזיקה מסרט האנימציה The Flintstones שוב ושוב בראשו, אפילו רק עם רעשי הרוחות וההליכה על הקרח. המסע המשיך להיות מוזר, כשהוא שמע קולות שצועקים את שמו או מדברים איתו, מעודדים אותו ללכת במסלול.
רוברטסון מאמין כי מוֹחַ היה אחראי לאירועים הבלתי מוסברים הללו. עבורו, הגוף שלו יצר עבורו מנגנון להשלמת המסע הבודד.
עבור אלדרסון-דיי, גם המוח ממלא תפקיד חשוב בתהליך, אולם החוויה נגרמת משילוב של היבטים פיזיים ופסיכולוגיים. לכן, עדיין נדרשים מחקרים נוספים על הגוף והנפש כדי להיות מסוגל להבין את החוויה האינטנסיבית והמשותף הזו.
