הנמלה והשלג

לשמוע את הסיפור הזה תעצום עיניים ודמיין עיר יפה מאוד. עיר בה חיות מדברות וגברים מבינים.

בעיר ההיא הייתה נמלה קטנה שעבדה ללא הפסקה. הוא בילה את כל היום בחיפוש אחר אוכל כדי שבבוא החורף הוא לא יחמיץ אותו. בימים קשים בעבודה, הנמלה הקטנה שמחה משירת הציקדה.

- כמה טוב לשמוע את גברת סיגרה שרה!

יום אחד, בידיעה שהחורף כמעט בפתח, היא רצה להביא עלה אחרון שהשאירה ליד עץ.

בדרך, פתאום, פתית שלג נפל ממש על כף רגלו הקטנה. והמסכן נתקע!

מיואשת, בלי לדעת לשחרר את כף הרגל הקטנה שלה, פחדה למות מרעב או מקור והחלה לצרוח:

עזרה! מי ישחרר אותי מפתית השלג הזו?

אז הוא ראה את השמש גבוהה בשמיים ושאל:

– Ó! שמש, אתה כל כך חזק, נא להמיס את השלג ולשחרר את כף הרגל הקטנה שלי ...

השמש השיבה:

נמלה מסכנה! אני לא כל כך חזק. החזק ממני הוא הקיר שמונע את קרני הבהירות והחמימות שלי לעבור!

הנמלה הקטנה פנתה אל הקיר ושאלה:

– Ó! קיר, מכיוון שאתה כל כך חזק, שאתה מכסה את השמש, שממיס את השלג, אנא שחרר את כף הרגל הקטנה שלי!

הקיר פנה אל נמלה ואמר:

נמלה מסכנה, אני לא יכולה לעשות כלום! החזקת ממני החולדה שמכרסמת אותי!

נואשת ראתה נמלה עכבר ממהר, עובר קרוב מאוד לקיר ושאל:

אוי עכבר, עזור לי! האדון שהוא כל כך חזק, שמכרסם בקיר, שמכסה את השמש, שממיס את השלג, הרפה מכף הרגל הקטנה שלי!

העכברוש מיהר ללכת בדרכו, בורח מהקור, ענה:

- נמלה קטנה מסכנה; החזק ממני החתול שאוכל אותי!

עם מעט כוח, נמלה ראתה את חתול:

בבקשה, מר חתול, עזור לי. האדון כל כך חזק, שאוכל את העכבר, שמכרסם בקיר, שמכסה את השמש, שממיס את השלג, הרפה מהכף הקטנה שלי!

החתול, שנרדם, ענה:

הכלב חזק ממני. הוא ממשיך לרדוף אחרי.

מיואשת, לא יודעת איך לצאת משם, היא ראתה כלב חולף על פניו:

- בבקשה, מר כלב, אתה כל כך חזק, שרץ אחרי החתול, שאוכל את העכבר, שאוכל את הקיר, שמכסה את השמש, שממיס את השלג, עזוב את כף הרגל הקטנה שלי!

הכלב, מבלי לשים לב לנמלה, ענה:

- האיש החזק ממני הוא המכה אותי.

כבר מאבד את האומץ לחיות, מרגיש את הקור מתגבר, הוא ראה אדם בא מרחוק. כשהוא התקרב התחננה:

- בבקשה, גבר, אתה כל כך חזק, שפגע בכלב, שרודף אחרי החתול, שאוכל את העכבר, שאוכל את הקיר, שמכסה את השמש, שממיס את השלג, שחרר את כף הרגל הקטנה שלי!

האיש שישב על סלע, ​​מודאג רק מחייו, ענה:

- חזק ממני הוא המוות, שהורג אותי!

כבר חלשה מאוד ופחדה מאוד, היא ראתה את דונה מורט מתקרבת ומתחננת:

- דונה מורט, הגברת כל כך חזקה, שהורגת את הגבר, שפוגעת בכלב, שרודפת אחרי החתול, שאוכלת את העכבר, שאוכלת את החומה, שמכסה את השמש, שממיסה את השלג, שחררה את כף הרגל הקטנה שלי !

ודונה מורט, בלי שום תחושה, ענתה:

- חזק ממני אלוהים, השולט בי!

כשהבינה שהיא הולכת למות, הורידה אנט את ראשה והחלה להתפלל ברכות:

- אלוהים שלי, האדון שהוא כל כך חזק, ששולט במוות, שהורג את האדם, שמכה את הכלב, מי רודף אחרי החתול שאוכל את העכבר, שמכרסם בקיר, שמכסה את השמש, שממיס את השלג, שחרר את שלי טוטי!

אלוהים, ששומע הכל ועוזר לכולם, ציווה שהאביב יגיע, ימלא את השדות בפרחים והשמים באור ובהירות.

כשראה את הנמלה הקטנה כמעט מתה מהקור, הניח אותה בין ידיו ונתן לה ליטוף. אחר כך לקח אותו לממלכתו שם לא היה חורף, שם זרחה השמש כל יום ומילאה את השדות בפרחים, שמחה ושלווה.

והסיפור הזה נכנס לי לאוזן ויצא בליבי ...

(עיבוד הסיפור שנעשה על ידי מחברי אוסף הספרים "תא המטען של המורה - סיפורים וסדנאות פדגוגיות)