כשחזרתי הביתה באותו יום נזכרתי בציור והוצאתי אותו מהכיס. החלקתי אותו בצורה מסודרת על שולחן המטבח, ניגשתי לתיק הגב, תפסתי עיפרון והסתכלתי על העיגול האדום הגדול. אמא שלי הכינה ארוחת ערב, הלכה הלוך ושוב מהכיריים לכיור. רציתי לסיים את הציור לפני שהראיתי לה ואמרתי. אמא, איך נכתוב ???
ילד, אתה לא יכול לראות שאני עסוק כרגע? לך לשחק בחוץ. ואל תטרוק את הדלת, הייתה תגובתה. קיפלתי את הציור ושמתי אותו בכיס. באותו לילה הוצאתי שוב את הציור מכיסי. הסתכלתי על העיגול האדום הגדול והרמתי את העיפרון. רציתי לסיים את הציור לפני שהצגתי אותו לאבי. החלקתי היטב את הקיפולים והנחתי את הציור על רצפת הסלון, ליד הכורסה של אבי ואמרתי:
- אבא, איך נכתוב ???
- אני קורא את העיתון ואני לא רוצה שיפריעו לי. לך לשחק בחוץ. ואל תטרוק את הדלת. קיפלתי את הציור והכנסתי אותו שוב לכיס. למחרת, כשאמי עשתה מיון הכביסה, היא מצאה בכיס מכנסיה חלוק נחל, חתיכת חוט ושני גולות. כל "האוצרות" שלי שאספתי בזמן ששיחקתי בחוץ. היא אפילו לא פתחה את העיתון. זרק הכל לפח.
