בחרנו בפוסט הזה כמה פעילויות פרשנות טקסט לקרנבל, מוכן להדפסה ולהחלה על תלמידי כיתה מוקדמת פעילויות נפלאות לעבודה בקריאה והבנת טקסטים עם תלמידי בית הספר היסודי.
תראה עוד ב:
אינדקס
לא, לא מהקרנבל האחרון הזה. אבל אני לא יודע מדוע זה הסיע אותי חזרה לילדותי ואל רביעי האש ברחובות המתים שם זרמו שרידי הסטרימר והקונפטי. קדוש מדי פעם עם רעלה המכסה את ראשה היה הולך לכנסייה, חוצה את הרחוב כה ריק אחרי הקרנבל. עד שהגיעה השנה הבאה. וכשהמסיבה התקרבה, איך להסביר את המהומה הפנימית שלקחה אותי? כאילו העולם נפתח סוף סוף עם ניצן שהיה שושנה אדומה. כאילו הרחובות והכיכרות של רסיפה הסבירו סוף סוף לשם מה הם נועדו. כאילו קולות אנושיים שרים סוף סוף את יכולת ההנאה שהייתה סודית בי. הקרנבל היה שלי, שלי.
עם זאת, במציאות לא לקחתי חלק מועט בזה. מעולם לא הייתי בכדור ילדים, מעולם לא התחפשתי. מצד שני, הם נתנו לי להישאר עד סמוך לשעה 23:00 למרגלות המדרגות באחוזה בה גרנו, וצפו בשקיקה באחרים נהנים. שני דברים יקרים שצברתי אז וחסכתי אותם בתאווה לשלושת הימים: משגר בשמים ושקית קונפטי. אה, נהיה קשה לכתוב. מכיוון שאני מרגישה כמה לבי יהיה כהה כשאני מבין שלמרות שהוספתי כל כך מעט לשמחה, הייתי כל כך צמא שכמעט שום דבר לא הפך אותי לילדה מאושרת.
והמסכות? פחדתי אבל זה היה פחד חיוני והכרחי מכיוון שהוא פגש בחשדתי העמוק ביותר שגם פני האדם הם סוג של מסכה. ליד הדלת למרגלות המדרגות שלי, אם רעול פנים דיבר איתי, פתאום נכנסתי איתו בקשר חיוני העולם הפנימי שלי, שלא היה מורכב רק מגובלים ונסיכים, אלא מאנשים כמו שלהם. מִסתוֹרִין. אפילו הפחד שלי עם רעולי הפנים היה חיוני עבורי.
הם לא פנטזו עליי: בתוך הדאגות לגבי אמי החולה, לאף אחד בבית לא היה ראש לקרנבל של ילד. אבל ביקשתי מאחת מאחיותיי לסלסל את שערותיי החלקות שגרמו לי לסלידה כה רבה ואז היה לי יהירות שיש לי שיער מקורזל לפחות שלושה ימים בשנה. בשלושת הימים האלה, עדיין, אחותי נכנעה לחלומי העז להיות ילדה - לא יכולתי לחכות בדרך החוצה מילדות פגיעה - וציירתי את פי בשפתון חזק, משפשף את פי ברדוף. פרצופים. אז הרגשתי יפה ונשית, נמלטתי מילדות.
אבל היה קרנבל שונה מהאחרים. כל כך מופלא שלא יכולתי להאמין שכל כך ניתן לי, אני שכבר למדתי לבקש מעט. רק שאמא של חברה שלי החליטה לפנטז את בתה ושמה של התחפושת היה בתחפושת של רוזה. בשביל זה הוא קנה גיליונות וגיליונות של נייר קרפ ורוד, שבעזרתם, אני מניח, הוא התכוון לחקות עלי כותרת של פרח. אגפה, צפיתי לאט לאט בפנטזיה מתעצבת ויוצרת את עצמה. למרות שלא זכרתי שום דבר מעלי כותרת ועד נייר קרפ, חשבתי ברצינות שזו אחת הפנטזיות היפות שראיתי.
אז, במקרה פשוט, קרה הבלתי צפוי: נותר הרבה נייר קרפ. ואמא של חברתי - אולי בתגובה לתחינתי האילמת, לייאוש האילם שלי מקנאה, או אולי מתוך גרידא טוב, מכיוון שנשאר מעט נייר - הוא החליט להכין לי גם תחפושת ורדים עם מה שנותר מה- חוֹמֶר. בקרנבל ההוא, כי בפעם הראשונה בחיי יהיה לי את מה שתמיד רציתי: אהיה מישהו שאינו אני.
אפילו ההכנות סחררו אותי מאושר. מעולם לא הרגשתי כל כך עסוק: דקה, חברתי ואני חישבנו הכל, תחת התחפושת נשתמש בשילוב, כי אם ירד גשם והתלבושת תימס לפחות איכשהו היינו לבושים - במחשבה על גשם שפתאום ישאיר אותנו, בצניעות הנשית בת השמונה, בהחלקה ברחוב, מתנו בעבר מבושה - אבל אה! אלוהים יעזור לנו! לא ירד גשם! באשר לעובדה שהפנטזיה שלי קיימת רק בגלל שאריות של אחר, בלעתי בכאב מסויים את גאוותי שתמיד הייתה עזה, וקיבלתי בענווה את מה שהגורל נתן לי כנדבה. אבל למה בדיוק אותו קרנבל, היחיד בפנטזיה, היה צריך להיות כל כך נוגה? מוקדם בבוקר ביום ראשון הסתלסלתי כך שגם בשעות אחר הצהריים הקיפאון ייראה טוב.
אבל הדקות לא חלפו, כל כך מודאגות. סוף סוף, סוף סוף! שלוש אחר הצהריים הגיע: נזהר לא לקרוע את הנייר, התלבשתי בוורוד.
הרבה דברים שקרו לי כל כך הרבה יותר גרוע מאלה, כבר סלחתי. עם זאת, את זה אני אפילו לא יכול להבין עכשיו: משחק הקוביות של גורל לא רציונלי? זה חסר רחמים. כשהייתי לבוש בנייר קרפ זרוע, עדיין עם שערות מסולסלות ועדיין בלי שפתון וסחף - אמא שלי בריאותו פתאום התדרדרה מאוד, מהומה פתאומית התעוררה בבית והם הורו לי לקנות תרופה במהירות בֵּית מִרקַחַת. הלכתי לרוץ לבוש ורוד - אבל בפנים שלי, עדיין עירומות, לא הייתה מסיכת הילדה שתכסה את כל כך חיי ילדים חשופים - רצתי, רץ, מבולבל, נדהם, בין סטרימרים, קונפטי וצרחות של קַרנָבָל. שמחתם של אחרים הדהימה אותי.
כשכעבור שעות האווירה בבית נרגעה, אחותי סירקה וציירה אותי.
אבל משהו מת בי. וכמו בסיפורים שקראתי על פיות שקסמו ואכזבו אנשים, הייתי מאוכזב; זה כבר לא היה ורד, זו שוב הייתה ילדה פשוטה. ירדתי לרחוב ועומדתי שם לא הייתי פרח, הייתי ליצן מתחשב עם שפתיים אדומות. ברעב לחוש אקסטזה, התחלתי לפעמים לחוש שמחה אך בחרטה נזכרתי במצבה הקשה של אמי ושוב נפטרתי.
רק שעות לאחר מכן הגיעה הישועה. ואם אני נאחז בה במהירות, זה בגלל שהיא כל כך הייתה צריכה להציל אותי. ילד בן שתים-עשרה בערך, שפירושו מבחינתי ילד, הילד היפה מאוד הזה נעצר מולי, ובתערובת של חיבה, עבה, שובב וחושני, הוא כיסה את השיער החלק שלי כבר בקונפטי: לרגע עמדנו זה מול זה, מחויכים, בלי לְדַבֵּר. ואז אני, אישה בת שמונה, שקלתי להמשך הלילה שמישהו סוף סוף זיהה אותי: אני כן, ורד.
LISPECTOR, קלריס. אושר קלסי. ריו דה ז'ניירו: רוקו, 1998, עמ ' 25-28
1. הקרנבל האחרון מביא לזכר המחברת את הקרנבלים של ילדותה. בחלק הראשון של הטקסט היא מספרת לנו על אותם קרנבלים בכלל. בחלק השני, "קרנבל שונה מאחרים". מה עשה את ההבדל?
2. ההצהרה "התנתקתי" (פיסקה עשירית) מסכמת את תחושת המחבר בנוגע לאופן בו הכל הסתיים בקרנבל השונה ההוא. כיצד נוכל לפרש את האמירה?
3. בפסקה האחרונה אומר לנו המחבר: "רק שעות אחר כך הגיעה הישועה". מדוע המחווה של הילד הייתה חשובה כל כך לילדה?
4. בפסקה התשיעית המחבר אומר לנו שדברים גרועים יותר קרו לה והיא סלחה, אך מה שקרה בקרנבל השונה ההוא "אני אפילו לא יכול להבין עכשיו". כי?
5. בפסקה השנייה אומר המחבר: "אה, זה נהיה קשה לכתוב." מה הסיבה להתפרצות המחבר בנקודה זו בטקסט?
1. הקרנבל היה שונה מכיוון שלראשונה היא יכלה להתחפש ולהשתתף במסיבה (פסקה 6)
- "בקרנבל ההוא, כי בפעם הראשונה בחיי יהיה לי את מה שתמיד רציתי: אהיה מישהו אחר מלבד אני".
2. האירוע שבר את קסם הזכייה בתחפושת.
3. היא ראתה עצמה אסירת תודה על מחוותו של הילד כשלא נותר דבר מהמסיבה שכמעט התקיימה.
4. היא עדיין לא מבינה שבחיים הכל נובע ממשחק קוביות של גורל לא רציונלי.
5. הזיכרונות שכל כך מעט הספיקו כדי לשמח אותה בילדותה מחשיכים את לבה ('מרוסקים') והיא מתקשה להעלות את הרגשות הללו על הנייר.
הקפד לבדוק: קישוט לקרנבל בבית הספר
קריאה אינפורמטיבית:
קרנבל הוא פסטיבל שמקורו ביוון באמצע שנות ה -600 עד 520 לפנה"ס. Ç.. באמצעות פסטיבל זה ביצעו היוונים את כתותיהם בזכות האלים על פוריות האדמה ועל הייצור. מאוחר יותר, היוונים והרומאים כללו שתייה ופרקטיקות מיניות בחג, מה שהופך אותו לבלתי נסבל בעיני הכנסייה. עם הזמן הפך הקרנבל לחגיגה שאומצה על ידי הכנסייה הקתולית, שהתרחשה בפועל בשנת 590. Ç. עד אז הקרנבל היה מסיבה שגינתה הכנסייה על הופעותיה בשירה וריקודים, שבעיני הנוצרים היו מעשים חוטאים.
מאז אימוץ הקרנבל על ידי הכנסייה, החל לחגוג את הפסטיבל באמצעות שירותים רשמיים, שאסרו "מעשים חוטאים". שינוי זה היה מדהים ביותר בעיני העם, שכן הוא ברח ממקורותיו האמיתיים של הפסטיבל, כמו למשל חגיגת השמחה והכיבושים.
בשנת 1545, במהלך מועצת טרנט, קרנבל הפך שוב לפסטיבל פופולרי. בשנת 1723 לערך הגיע הקרנבל לברזיל בהשפעה אירופית. זה התקיים בתהלוכות של אנשים מחופשים ומסכות. רק במאה ה -19 צצו גושי קרנבל עם מכוניות מעוטרות ואנשים לבושים בצורה דומה להיום.
המסיבה אומצה באופן נרחב על ידי האוכלוסייה הברזילאית, מה שהפך את הקרנבל לאחת החגיגות הגדולות במדינה. מארצ'ינות הקרנבל המפורסמות התווספו, כך שהמסיבה גדלה במספר משתתפים ובאיכות.
קרנבל הצב
החיות החליטו לעשות כדור קרנבל. כל חיה צריכה ללכת לבושה כמו חיה אחרת, אבל הצב החליט ללכת לבוש כמו עצמו, מה שגרם לשועל להתרעם. הקוף אמר לצב שנאסר עליו ללכת לכדור בגלל שהוא מבולגן מדי. מה עשה הצב?
הצב צחק ואמר:
__יש לי רעיון. אתה הולך ואומר שאתה צב לבוש כמו קוף. ולעשות את כל הבלגן בשבילך ועבורי. אני מגיע בסוף.
הקוף התחלחל משמחה והלך לכדור.
כשהגיע, השועל עצר אותו. ילדה ארורה הייתה לבושה כמו טווס כמו מלכה.
__לאן אתה הולך? אסור לכם להיכנס לכאן.
והקוף:
__ אלוהים אני הצב, אתה לא רואה?
__ אה! - אמר השועל המנצח - איתו חזר אז למסלולו! תיכנס, תיכנס.
כשהכדור היה בשיאו, הקוף השתגע. הוא יצא בצרחות, קורע רעמות מלאכותיות, זנבות כותנה, אוזני קש, קליפות בננה. שערורייה. המלך ברח בייאוש במסווה הפיל הענק שלו.
לאחר שהקוף סיים את המסיבה הגיע הצב. השועל, בוכה, הצביע לעברו:
__ ג'בוטי, זה אתה.
והצב צחק ואמר:
__ כדור הקרנבל ללא קוף הוא לא כדור, שועל הסנדקית. עכשיו בואו נרקוד, כל אחד עם הזנב שיש לו, האוזניים שיש להם, הטפרים שיש להם. אין מסיכה, שועל הפילגש. זה נראה טוב על הלוע הסרק והמסקרן שלך.
האריה הביט ברצינות רבה על השועל, שהתכווץ ונחרך.
והמלך קבע:
__ הכדור ממשיך, בהובלת הצב, שהוא איטי כמו שהוא חכם.
ולמיר איילה. הקוף והצב. סאו פאולו: מודרני, 1968.
1 - טקסט זה נכתב באיזה נושא?
2 - מי הדמויות?
3 - נרטיב זה הוא מהז'אנר:
( ) סיפור מעשייה. () אנקדוטה. אגדה (). () חדשות.
4 - תמלל את המילים הלא ידועות מהטקסט וחפש את המשמעויות במילון.
5 - הזמינו את נאום הצב:
() - אתה הולך ואומר שזה הצב לבוש קוף.
() - אני מגיע בסוף.
( ) - יש לי רעיון.
() - ועשה את כל הבלגן בשבילך ולי.
6 - רשום ומשפטים משפטים לפי הטקסט:
א) הקוף היה () שהיה הצב.
ב) השועל עצר () בכדור.
ג) הקוף אמר () הקוף.
ד) השועל אמר () שהוא נפל בתור.
7 - מה לקח הקוף מבעלי החיים המחופשים?
8 - מה חשבת על יחס הקוף? הצדק את תשובתך.
9 - כיצד הגיבה כל חיה שאיבדה את הפנטזיה שלה? ואם הייתי אתה, מה היית עושה?
10 - על מה אמר הצב לשועל:
=> כדור הקרנבל: _________________________
=> המסכות: ______________________________
11 - קרא מחדש את סוף הטקסט והתשובה:
א) איך עזב השועל?
ב) על מה קבע מלך האריות?
12 - כתוב, המצדיק, אם אתה מסכים או לא התנהג עם הדרך בה פעלת:
הצב: _______________________________
הקוף: ______________________________
13 - איזה מסר ניתן להפיק מהאגדה הזו?
ראה גם: מסכות קרנבל להדפסה וצבע
ההיסטוריה של הקרנבל בברזיל החלה בתקופה הקולוניאלית. אחד מאירועי הקרנבל הראשונים היה האנטרודו, פסטיבל ממוצא פורטוגלי שבמושבה תורגל על ידי עבדים. הם יצאו לרחובות כשפניהם צבועות, זורקים קמח ומריחים כדורי מים על אנשים. כדורים כאלה לא תמיד היו ריחניים. Shrovetide עדיין נחשב לנוהג אלים ופוגעני בגלל ההתקפות על אנשים עם החומרים, אבל זה היה פופולרי למדי. זה עשוי להסביר את העובדה שמשפחות עשירות יותר לא חוגגות עם עבדים, כשהן שוהות בבתיהן. עם זאת, במרחב זה היו משחקים, והנערות הצעירות ממשפחות מכובדות עמדו ליד החלונות וזרקו מים לעוברים ושבים.
פעילויות:
האנשים היו עצובים. כולן נפלו, עם פנים עייפות, ללא רוח. המלך היה מודאג. הוא רצה את עמו מאושר, הוא היה זקוק לזה, כך שיהיה קל יותר לתפעל אותו. יכולתי להעלות מיסים, ליצור כמה חדשים, לנסוע בחופשיות, לגנוב, להכין חוקים אבסורדיים ודברים אחרים כאלה; הוא היה צריך לשמח את העם למרות כל האבסורדים שהוא גורם להם לסבול.
מכיוון שנראתה משימה כמעט בלתי אפשרית, שכר המלך את מיטב המומחים בכמה תחומים מכל רחבי הארץ עולם: פסיכולוגים, מוזיקאים, אמנים, בדרני מסיבות, הומוריסטים, קנאים, פילוסופים, בין היתר.
המלך הורה עליהם להיות יחד כל עוד יש צורך לבצע את העבודה. אז אנשי המקצוע האלה התווכחו שעות על גבי שעות, ימים וימים, שבועות... אחרי כמה חודשים של פגישות ללא הפרעה בתוך הטירה, הם היו עייפים ונמרחים כמו אנשי העם מַלְכוּת. אז הם החליטו שהם צריכים לנוח ולקבל קצת כיף. הם ביקשו מהמלך אוכל ומשקאות חינם ואמרו כי מסיבה זו תהיה הכרחית להמשך העבודה. ענה המלך. הם אכלו ושתו עד שהשתכרו כל כך שהתחילו לשיר ולקפוץ ולהיאחז. הם החליטו לשחק משחק: כולם יחליפו בגדים אחד עם השני. הם הרגישו כל כך שמחים שרקדו ושרו ככל יכולתם. מחוץ לחדר, המלך לא הבין דבר, והאזין לכל השירה הזאת.
למחרת הם היו מותשים, שרועים על הרצפה, עם פרצופים מקומטים והנגאובר הגדול בחייהם. אבל הם היו מאושרים כמו פעם. זה היה אז שקרה להם הצמד: התשובה הייתה שם! המלך צריך לארגן מסיבה, עם הרבה שתייה, הרבה מוזיקה והרבה ריקודים, שבה כולם היו מחליפים בגדים עם כולם. המלך אהב את הרעיון.
כך הנהיג את הקרנבל
וכך השיג המלך את מטרתו ...
1 - נרטיב זה מסביר את מקורו של איזה פסטיבל פופולרי?
2 - מי הדמויות בסיפור הזה?
3 - איפה הסיפור מתרחש?
4 - באיזו שעה הסיפור הזה קורה
5 - מה השיא של הסיפור, כלומר, מהו החלק המתח?
6 - מה התוצאה של הסיפור, כלומר איך הסיפור מסתיים?
7- בדוק איזה ז'אנר טקסטואלי של הסיפור הזה:
() חדשות () אגדה () אגדה () דוח
כתוב כיצד הגעת למסקנה:
8 - קרא בין שורות הטקסט וכתוב את הבנתך.
בדקו גם: מכתבי קרנבל צועדים להדפסה
מה חשבת על פעילויות פרשנות טקסט לקרנבל? אם אהבתם, אל תשכחו לשתף את זה עם החברים שלכם.
הירשם לרשימת הדוא"ל שלנו וקבל מידע מעניין ועדכונים בתיבת הדואר הנכנס שלך
תודה על ההרשמה.