ממוקם מול החוף הדרום מזרחי של סין, טייוואן או פורמוסה, אי קטן באוקיינוס השקט. זהו אחד המרכזים הכלכליים הגדולים באסיה ואחד מהמובילים הטכנולוגיים בעולם.
מאז 1949, לטייוואן יש מעמד פוליטי לא ברור. הכל התחיל עם סיום מלחמת העולם השנייה ב-1945, שבסופו של דבר יצר מלחמת אזרחים ביבשת סין. מצד אחד היה ה המפלגה הלאומית, הקואומינטאג, בראשות צ'אנג קאי-שק, ומצד שני, ה מפלגה קומוניסטית, עם מאו טסה טונג כמנהיגה.
ראה עוד
הכלכלה התשיעית על פני כדור הארץ, בברזיל יש מיעוט של אזרחים עם...
מדענים משתמשים בטכנולוגיה כדי לחשוף סודות באמנות מצרית עתיקה...
הלאומנים, שהיו בשלטון בסין מאז 1927, בסופו של דבר הובסו. עם מאו דזה-דונג בשלטון, צ'אנג קאי-שק וכ-2 מיליון סינים יצאו לטייוואן בחיפוש אחר מקלט.
באותה תקופה, טייוואן הוחזרה לאחרונה לסין לאחר תקופה של שליטה יפנית, שהחלה ב-1895, עם תום מלחמת סין-יפן הראשונה, והסתיימה ב-1945, עם תום מלחמת העולם השנייה עוֹלָם.
באי, בתמיכת ארצות הברית, מקימה צ'אנג קאי-שק ממשלה חדשה, אוטונומית מהמשטר הקומוניסטי ביבשת סין: סין הלאומנית. החלוקה מחזקת את האקלים המתוח של הגיאו-פוליטיקה הבינלאומית באותה תקופה, בסימן המלחמה הקרה וההתנגדות בין ארצות הברית והמערכת הקפיטליסטית שלה עם ברית המועצות והסוציאליזם.
עוינות פוליטית בולטת עוד יותר כאשר הרפובליקה העממית של סין מאו דזה-דונג הצטרף לברית המועצות ב-1950, מערכת יחסים שנמשכה עד 1960. ב-1954, בעקבות הפצצת מיצר טייוואן על ידי הרפובליקה העממית של סין, טייוואן וארצות הברית חותמות על הסכם הגנה הדדי.
עם תמיכה כלכלית אמריקאית, לטייוואן יש צמיחה יוצאת דופן. לצד דרום קוריאה, הונג קונג וסינגפור, סין הלאומנית דאז היא חלק מהקבוצה הראשונה של הנמרים האסייתים. ההתפתחות משקפת את האוכלוסייה, שרמת החיים שלה דומה לזו של מדינות כמו ארצות הברית, יפן, בין היתר.
מ-1970 ואילך, התרחיש משתנה לטייוואן. בשנת 1971, טייוואן מוחלפת ברפובליקה העממית של סין באו"ם (או"ם), שיקוף של פתיחת ושיפור היחסים בין סין היבשתית למערב. ב-1979, ארה"ב חידשה את היחסים הדיפלומטיים עם סין והעבירה את שגרירותה מטאיפיי, בירת טייוואן, לבייג'ינג. זה שם קץ להסכם ההגנה שהיה להם עם האי. עם זאת, התמיכה הכלכלית והצבאית נמשכת.
למרות איכות חיים טובה יותר מסין, טייוואן גם לא הייתה תחת שלטון דמוקרטי. צ'אנג קאי-שק שלטה באי תחת משטר צבאי דיקטטורי שלא יסתיים אפילו עם מותו ב-1975, שכן המפלגה הלאומנית נשארת בשלטון.
בשנת 1988, לי טנג-הוי, הנשיא היליד הראשון של טייוואן, נבחר. בחירות חופשיות ודמוקרטיות מגיעות בשנות ה-90. עם זאת, רק בשנת 2000 נבחר המנהיג הלא לאומני הראשון במדינה – צ'ן שואי-ביאן, מהמפלגה הדמוקרטית הפרוגרסיבית (PDP).
בחירתו של צ'ן שואי-ביאן החלה לעורר דיונים על מעמדה של טייוואן, שכן ל-PDP יש עמדה חיובית לעצמאות האי - תפקיד שאף הוביל אותו להיבחר בו מחדש 2004.
נכון לעכשיו, לטייוואן יש ממשלה משלה, מטבע לאומי, כוחות מזוינים ומוסדות עצמאיים. האי הצליח לשמור על אוטונומיה כזו באמצעות מדיניות "מדינה אחת, שתי מערכות", שאומצה על ידי סין בשנות ה-80 ואשר אומצה גם בהונג קונג ומקאו, אזורים מנהליים מיוחדים של מדינה.
כיום, טייוואן מכנה את עצמה הרפובליקה של סין ונחשבת בעיני רבים למדינה ריבונית. זה נקרא גם אי אוטונומי וטריטוריה מתנתקת.
עם זאת, סין ורוב הקהילה הבינלאומית לא רואים את האי כך. עבורם, טייוואן היא מחוז סיני - מחוז מורדים, שכן התנועה התומכת בעצמאות חזקה מאוד בשטח.
בשל כך, לטייוואן יש קשיים ביצירת יחסים דיפלומטיים עם מדינות אחרות. עמדה כזו מסתכנת בקיום יחסים מתוחים עם סין, אחת המעצמות הכלכליות הגדולות ביותר חלקים חשובים של הגיאופוליטיקה העולמית, מאחר שהמדינה מצהירה שעם לא יכול לקיים יחסים עם סין וטייוואן, אלא רק אחד מהם.
לאחר הפרישה מהאו"ם, טייוואן עשתה ניסיונות רצופים להצטרף מחדש למוסד הבינלאומי, מה שתמיד הגביר את המתיחות עם סין. בשנת 2005, המדינה אף אישרה, בפרלמנט, חוק נגד ניתוק, המתיר שימוש בכוח נגד האי אם הטריטוריה מכריזה על עצמאות.
עתידה של טייוואן עדיין לא ברור. עבור הנשיא הנוכחי של האי, צאי אינג-ון, מה-PDP, טייוואן לא תקבל שום הסכם מסין שעלול להרוס את הריבונות והדמוקרטיה של הטריטוריה. אולם, למרות עוצמתה של התנועה התומכת בעצמאות באי, המפלגה הלאומנית, אשר מזדהה עם בייג'ין, וכתוצאה מכך, עם רעיון האיחוד, התחזק בשנים האחרונות בחירות.
