קלריס ליספקטור הייתה אחת הסופרות הידועות ביותר בספרות הברזילאית. בנוסף להיותה סופרת, קלריס הייתה גם עיתונאית.
למרות שנולד באוקראינה, ממוצא יהודי, הוא בילה את רוב חייו בברזיל. הוא הגיע עם משפחתו לאדמת ברזיל בשנת 1921, שנה לאחר לידתו. הסופר הפך לברזילאי מתאזרח וטען שהוא מפרנמבוקו.
ראה עוד
Itaú Social 2022 יפיץ 2 מיליון פיזיים ו...
NGO Pró-Saber SP מציע קורס חינם למחנכים
ספרות קלריס ליספקטור השייכת לשלב השלישי של המודרניזם. היא כתבה משפטים ו שירים על החיים, אהבה, חלומות, אושר וחופש.
ראה למטה 30 ציטוטים של קלאריס ליספקטור!
אפילו חיתוך הפגמים עצמם עלול להיות מסוכן. אתה אף פעם לא יודע איזה פגם מעכב את כל הבניין שלנו.
נכנע, כפי שנכנעתי. שקע במה שאתה לא יודע כמו שאני יונה. אל תדאג לגבי הבנה, החיים עולים על כל הבנה.
אני כפי שאתה רואה אותי. אני יכול להיות קל כמו רוח או חזק כמו רוח, זה תלוי מתי ואיך אתה רואה אותי חולף.
כן, הכוח שלי הוא בבדידות. אני לא מפחד מגשמים סוערים או מהרוחות הרפויות הגדולות, כי גם אני חשוך הלילה.
אני מניח שהבנת עצמי היא לא שאלה של אינטליגנציה, אלא של תחושה, של יצירת קשר... או מגע, או לא לגעת.
ואם אתה חושב שאני מוזר, תכבד גם. אפילו אני נאלצתי לכבד את עצמי.
אל תטעו, פשטות מושגת רק בעבודה קשה.
אין לי זמן לשום דבר אחר, להיות מאושר גוזל אותי המון.
החופש הוא קטן. למה שאני רוצה עדיין אין שם.
היא האמינה במלאך ובגלל שהוא האמין שהם קיימים.
אל תתקן אותי. סימני פיסוק הם נשימת המשפט, והמשפט שלי נושם ככה. ואם אתה חושב שאני מוזר, תכבד גם את זה. אפילו אני נאלצתי לכבד את עצמי.
אבל יש את החיים שיש לחיות באינטנסיביות. יש אהבה. צריך לחיות את זה עד הטיפה האחרונה. בלי שום פחד. אל תהרוג.
יש לי הרבה פנים. אחד כמעט יפה, אחד כמעט מכוער. אני מה? כמעט הכל.
אל תדאג לגבי הבנה, החיים עולים על כל הבנה.
יש לנו את הזכות לתת לסירה לרוץ. דברים מסתדרים, אתה לא צריך ללחוץ כל כך חזק.
אבל הגרוע מכל הוא העייפות הפתאומית מכל זה. זה נראה כמו הרבה, זה נראה כאילו היה לך הכל ואתה לא רוצה שום דבר אחר.
אני לא רוצה שתהיה לי מגבלה נוראה של מישהו שחי רק על מה שסביר שיהיה הגיוני. לא אני: אני רוצה אמת מומצאת.
לא ביקשתי יותר מדי דברים כדי לא לבלבל את אלוהים שבחצות הלילה בראש השנה כל כך עסוק.
האמת היחידה היא שאני חי. בכנות, אני חי. מי אני? ובכן, זה יותר מדי.
עכשיו אני יודע: אני לבד. אני והחופש שלי שאני לא יודע איך להשתמש בו. אחריות גדולה של בדידות.
לפעמים נמאס לי מאנשים. ואז זה עובר ואני כולי שוב סקרנית וקשובה. וזהו.
ואני אפילו לא מבין מה אני מבין: כי אני גדול מעצמי לאין שיעור, ואני לא מגיע לעצמי.
כל אחד יכול לאהוב ורד, אבל צריך לב גדול כדי לכלול את הקוצים.
האם אהבה היא לתת את הבדידות של האחר במתנה? כי זה הדבר האחרון שאתה יכול לתת מעצמך.
זה לא בסדר מבחינתך להפסיק לעשות משהו מפחד ממה שאחרים יחשבו.
אני מניח שהבנת עצמי היא לא שאלה של אינטליגנציה, אלא של תחושה...
צור כן, שקר לא. יצירה היא לא דמיון, היא מסתכנת במציאות.
האהבה לא נגמרת. זה כאילו העולם מחכה לי. ואני הולך לפגוש את מה שמחכה לי.
אני רוצה שהכל יהיה אינטנסיבי ומוגזם ומטורף. כי רק ככה אני מרוצה!
הזמן מנסה לחטוף את החיוך שלי, אבל אני מתנגד כמו ילד שמפחד מאמו כשהיא מגרדת את הברך. אני בולעת את הדמעות, כדי שזה לא יכאב יותר.
אולי גם תאהב:
