Caco Barcellos הוא שם ידוע בקרב הצופים. עם כמעט 50 שנות קריירה, 16 מהן אחראיות על התוכנית "Profissão Repórter", העיתונאי סיפר קצת על על המסע שלו עד כה, האתגרים של המקצוע וההנאה שעדיין לעבוד עם מה שהוא אוהב לקראת גיל 72 שנים.
ראה עוד
חדשות מזויפות! 10 השקרים דור ה-X גדל באמונה - ואולי...
השתמש בשטחי קפה כדי לפתוח סתימה בניקוז המטבח שלך; לדעת איך
"אני רוצה לעבוד עד היום האחרון בחיי, מתוך אמונה שלעבודה שלנו, פשוטה ככל שתהיה, יש רלוונטיות יחסית", אמר בראיון ל-Jornal Extra. קאקו גם קובע שעבודתו של עיתונאי תמיד תהיה קיימת, ושתמיד יהיו חיים מאחורי המצלמה.
פרופסאו רפורטר מראה כבר שנים את מציאות השגרה של עיתונאים, המתמודדים עם אתגרים רבים ברחובות, וקאקו תמיד היה בחזית זה, מוביל את הצוות שלו בקהילות, יוצר קשר עם האנשים ומציג את המציאות הקשה של הפחות מועדף. "אני תמיד מוקף בהרבה אנשים, אני רגיש לחיבה של אנשים. בקהילות האנשים צועקים: 'בא הבחור עם השיער הלבן שאוהב להיכנס אלינו הביתה'. אני שמח על האמון שיש לאנשים בנו", הוא מעיר.
לפי קאקו, הכנת עיתון מעמיק יותר היא משהו שונה ממה שאנחנו רואים בדרך כלל בימינו, בעידן המידע המהיר, ובגלל זה עדיין יש להם הרבה מקום בטלוויזיה. עוד מספר העיתונאי שבכל שבוע הוא חוגג את ההזדמנות לעשות עיתון לכל כך הרבה אנשים.
כשנשאל על החשש מהפעלת המקצוע, מציינת ברצ'לוס כי כיום, עם הקיטוב הגדול וההכחשה ההולכת וגוברת במדינה, הכיתה ספג התקפות רבות. "יש שם קבוצות מיליציה שמנסות לעצור אותנו, קבוצות חמושים... אבל אנחנו חייבים להיות שם! יש סיכון, אבל אנחנו חייבים לעקוף וללכת לשם, להגן על הצוות שלנו". אולם לדבריו, כשעושים סיפורים בקרב העניים ביותר, או במקומות שנחשבים מסוכנים יותר, הוא והצוות שלו זוכים תמיד ליחס של כבוד רב, ושהוא מרגיש שאנשים רוצים את הנוכחות שלהם שם.
קאקו כבר עשה כברת דרך בחיים ובמקצוע שלו: הוא כבר עבר את הדיקטטורה, את הבטחת השלום עם סופה וחי כעת בתרחיש של אלימות במדינה. הוא התייחס לאלימות משטרתית, שביטחון המדינה תמיד נעשה באמצעות אלימות קיצונית. "הם הורגים אנשים כל יום מאז 1970. אם זה היה נכון שמדיניות העימות הזו יעילה, ריו וסאו פאולו היו גן עדן", הוא אומר בנושא.
העיתונאי התייחס גם למקרה של מואיז, הצעיר הקונגולי שהוכה למוות לאחרונה בקיוסק בבארה דה טיג'וקה. "גם האכזריות של המכות על הצעיר מקונגו הרשימה אותי וגם מספר האנשים שצפו ולא עשו כלום. למה אף אחד לא צעק 'תפסיק'? עשרה אנשים הם יותר משלושה אנשים. איך זה שאין אנשים בחברה שצועקים 'די'?"
כשנשאל לגבי סיפורים עצובים, קאקו אומר שהוא יכול לעצור את הדמעות במצבים קשים, אבל שבבית הוא מרשה לעצמו לבכות. "אני מתבייש, הדבר המטופש הזה שגברים לא יכולים לבכות. זה מושרש איכשהו".
קאקו הצהיר שהוא לא עשה חשבון נפש על הקריירה המפוארת שלו בעיתונאות, וגם אין לו תוכניות לעתיד הרחוק, הוא רק מבטיח שהמצב הבריאותי שלו טוב מאוד. "לפי הבחינה האחרונה שעשיתי, הגיל המטבולי שלי הוא 53 שנים. קראתי הרבה, אפילו את עלון התרופות. ואני גם הולך לספורט, אני משחק כדורגל. אנחנו אפילו לא מדברים יותר על גיל, אנחנו מדברים על אנרגיה”. יחד עם זאת, העיתונאי מתחרט שיום אחד נאלץ לעזוב ולהפסיק לראות את האבולוציה של כדור הארץ והחברה.
אנו מאחלים לכתב – שיום הולדתו חל בחודש הבא – שנים רבות קדימה, להמשיך לקחת מידע באחריות רבה לביתם של הברזילאים.
