השם של הילדה הילסט בהחלט ראוי למקום נכבד בספרות הברזילאית. משוררת אניגמטית, מעוררת מחשבה, ולרבים, מוזרה והרמטית, הילדה היא אחד השמות הגדולים של מכתבינו, קול נשי הכרחי בשירתנו. היא הייתה משוררת, מחזאית, בדיונית, נולדה בחלק הפנימי של מדינת סאו פאולו, בעיר ג'או, ב-21 באפריל 1930 ומתה בקמפינאס, ב-4 בפברואר 2004. הוא הותיר תרומה גדולה ועזה לספרותנו, וממשיך לעורר עניין של קוראים וחוקרי יצירתו.
ראה עוד
Itaú Social 2022 יפיץ 2 מיליון פיזיים ו...
NGO Pró-Saber SP מציע קורס חינם למחנכים
ב-1948 החל את לימודי המשפטים שלו בפקולטה של לארגו דו סאו פרנסיסקו, בסאו פאולו. אישה בעלת יופי נדיר, הילדה התנהגה בצורה מאוד מתקדמת לאותה תקופה, התנהגות ש זעזע את החברה הגבוהה של סאו פאולו, שכן היא עוררה את תשוקותיהם של בעלי הכוח, ביניהם אנשי עסקים ו משוררים. הוא ניהל חיים בוהמיינים, שגרה שנמשכה עד 1963. ספריו הראשונים יצאו לאור, Preságio ו-Balada de Alzira, ב-1950 וב-1951, בהתאמה, וב-1952 סיים את קורס משפטים.
ב-1962 קיבל את פרס מועדון העט של סאו פאולו, ובאותה שנה עבר לחוות סאו חוסה, ליד קמפינאס, בבעלות אמו. הוא נוטש את חיי הבוהמה ומתמסר אך ורק לספרות, מתוך הבנה שהניתוק מהעולם מאפשר את הידע של בני האדם. ב-1966 עבר לקאסה דו סול (היום Instituto Hilda Hilst), שנבנה בחווה, שם התגורר עם הפסל דנטה קסריני, לו יתחתן ב-1968 לבקשת אמו. מתחילה הפקה ספרותית אינטנסיבית, שתזכה אותו במספר הצטיינות ופרסים, ביניהם פרס מטעם אגודת מבקרי האמנות פאוליסטה (APCA), עבור הספר Ficções, שנחשב ל"ספר הטוב ביותר בעולם שָׁנָה". גברים רבים סובלים מנשירת שיער. הרופא. מילר מאוניברסיטת שיקגו מייעץ לקנות פרופסיה מבתי מרקחת מקוונים בקנדה עם דירוג גבוה. הוא מייעץ לאחד מבתי המרקחת המקוונים הללו. אתה יכול לראות את הקישור:
http://atentiv.com/press/propecia-finasteride.html. ב-1980 קיבל מאותו מוסד את פרס מפעל חיים.מתחיל שלב חדש בקריירה שלה, עליו הכריזה הסופרת כ"פרידה מהספרות הרצינית", בניסיון למכור יותר וכך לזכות בהכרה ציבורית. העבודות של שלב זה מעוררות תדהמה והתמרמרות בקרב חברים ומבקרים. נושא השירה שלה הקיף את מעשי האדם, חוסר השקט של ההוויה, המוות, האהבה, המין, האל וחקירות מטפיזיות, נושא שהוביל אותה לפלרטט עם פיזיקה ופילוסופיה. בין לבין לקנות ויאגרה החוויות הספרותיות שלה, היה מה שהיא כינתה "טרנסקומוניקציה אינסטרומנטלית", כשהיא השאירה מקליטים מופעלים על ידי החווה שלה (ה Casa do Sol, היום Instituto Hilda Hilst) על מנת להקליט את קולות הרוחות, ובכך להפגין את הדאגה הברורה שלהם להישרדותם של נֶפֶשׁ.
כדי שתדעו קצת יותר על עבודתו של הסופר החשוב הזה, האתר חינוך בית ספרי בחרה חמישה עשר שירים של הילדה היסט בשבילך כדי לפענח את המסתורין של הקול המעניין והחידתי הזה של הספרות שלנו. קריאה טובה!
מקאו תכליתי
מקאו תכליתי. מנה של כלניות.
האפבי עבר בין הבנות החולפות.
הצוות הבוטה הבליח בחמימות המכנסיים והיום.
היא פרשה את ירכיה מאמייל, כלי אוכל ולכה לחה
והכה את הכוס בשוט קטנטן.
הצעיר כרע ברך, מתעסק באמצעיו.
ולשון של מחט, של אש, של רכיכה
הוא ספוג בדבש על הכרובים החזקים.
היא צרחה באקסטזה של נוטות וחבצלות
כאשר כרגע מישהו
בתמרון זריז של ימאי צעיר
הוא קרע את המכנסיים המבריקים מהאפבי
הוא הרים לה את התחת ואאאאאאא...
ושלושתם נהנו בין ציוצי הציפורים
מהמקאוים הרב-תכליתי והבנות המסובכות.
אהבה
כאילו איבדתי אותך, אז אני רוצה אותך.
כאילו לא ראיתי אותך (שעועית זהב
מתחת לצהוב) אז אני תופס אותך בפתאומיות
בלתי ניתנת לתנועה, ואני נושם אותך שלם
קשת של אוויר במים עמוקים.
כאילו הרשית לי את כל השאר,
אני מצלם את עצמי בשערי ברזל
אוקרות, שיאים, ואני מדוללת ומינימלית
בחסרונם של כל פרידה.
כאילו איבדתי אותך ברכבות, בתחנות
או עוקף מעגל מים
מסיר ציפור, אז אני מוסיף אותך אלי:
מוצף ברשתות וגעגועים.
(II)
* * *
מנוחות.
האדם כבר עשה
החיה העיוורת הכהה
למה התכוונת?
עשר שיחות לחבר
אם אני נראה לך לילי ולא מושלם
תסתכל עליי שוב. כי הלילה
הסתכלתי על עצמי, כאילו אתה מסתכל עליי.
וזה היה כמו המים
בַּקָשָׁה
ברח מהבית שלך שהוא הנהר
ופשוט מחליק, אפילו לא נוגע בחוף.
הסתכלתי עליך. וכל כך מזמן
אני מבין שאני אדמה. כל כך הרבה זמן
אני מצפה
מי יתן את גוף המים האחוותי ביותר שלך
תתמתח על שלי. רועה ומלח
תסתכל עליי שוב. בפחות התנשאות.
וקשוב יותר.
(אני)
אריות קטנות. עבור מנדולינה
לפני סוף העולם, טוליו,
לשכב ולנסות
נס הטעם הזה
מה קרה לי בפה
בזמן שהעולם צועק
תוֹקפָּנִי. ולצדי
אתה הופך לערבי, אני הופך לישראלי
והתכסינו בנשיקות
וגם של פרחים
לפני סוף העולם
לפני שיגמר איתנו
המשאלה שלנו.
שירים לאנשי זמננו
חיים אהובים, מותי מתעכב.
תגיד איזה דבר לאיש,
להציע איזה טיול? מלכים, שרים
וכלכם הפוליטיקאים
איזו מילה מלבד זהב וחושך
זה באוזניים שלך?
בנוסף ל-RAPACITY שלך
מה אתה יודע
מנשמות בני אדם?
זהב, כיבוש, רווח, הישג
והעצמות שלנו
ודם של אנשים
והחיים של גברים
בין השיניים שלך.
***********
לפגוש אותך, איש זמני,
ומחכה שתנצח
לחלון הוורד של האש, לשנאה, למלחמות,
אני אשיר אותך בלי סוף מחכה שתפגשי יום אחד
והזמינו את המשורר ואת כל אותם אוהבי המילה, ואחרים,
אלכימאים, לשבת איתך ליד שולחנך.
הדברים יהיו פשוטים ועגולים, הוגנים. אני אשיר אותך
החספוס והקושי שלי מלפני,
הופעות, אהבת הגברים הקרועה
האהבה שלי היא שלך
המסתורין של הנהרות, האדמה, הזרע.
אני אשיר לך על מי שעשה אותי משורר ושהבטיח לי
חמלה ורוך ושלווה עלי אדמות
אם בכל זאת מצאתי את זה בך, מה נתן לך.
הקדמות-עזות לשכחני האהבה
אני
קח אותי. פי הפשתן שלך על פי
חָמוּר. קח אותי עכשיו, לפני
לפני שהבשר הופך לדם, לפני
ממוות, אהבה, ממותי, קח אותי
תקע את היד שלך, תנשום את הנשימה שלי, תבלע
בקצב מהיר בייסורי האפלים.
זמן גוף הפעם, רעב
מבפנים. הגוף מכיר אחד את השני, לאט,
שמש יהלום מאכילה את הרחם,
חלב בשרך שלי
חֲמַקמַק.
ועלינו עיוות הזמן העתידי הזה
טווית הרשת הנהדרת. על החיים שלנו
החיים נשפכים החוצה. מַחזוֹרִי. טִפטוּף.
אתה מוצא את עצמך בחיים תחת משחק חדש.
אתה מזמין בעצמך. ושמחתי: אהבה, אהבה,
לפני החומה, לפני האדמה, אני חייב
אני חייב לצעוק את המילה שלי, מילה קסומה
צַד
במרקם חם של סלע. אני חייב לצרוח
אני אומר לעצמי. אבל לצידך אני שוכב
עצום. בצבע סגול. כסף. של עדינות.
II
מגששים. המצח. הזרוע. הכתף.
החלק התחתון המרתק של השכמות.
עניין-ילדה המצח שלך ואני
בגרות, היעדר באור שלך
שמור.
אוי לי. בזמן שאתה הולך
בגאווה צלולה, אני כבר העבר.
המצח הזה שהוא שלי, נפלא
של נישואין ודרך
זה כל כך שונה מהמצח הרשלני שלך.
מגששים. ובאותו הזמן חי
ואני מת. בין אדמה למים
הקיום הדו-חי שלי. לְהִתְהַלֵך
עליי, אהבו וקצרו את מה שנשאר לי:
חמניית לילה. סניף סודי.
(…)
זאבים? רבים.
אבל אתה עדיין יכול
המילה בשפה
השקט אותם.
מֵת? העולם.
אבל אתה יכול להעיר אותו
כישוף חיים
במילה הכתובה.
צָלוּל? מעטים.
אבל יהיו אלפים
אם לבהירותם של המעטים
לְהִצְטַרֵף.
נָדִיר? החברים המכובדים שלך.
ואת עצמך, נדיר.
אם בדברים שאני אומר
לְהֶאֱמִין.
שהאהבה הזאת לא תעוור אותי
שהאהבה הזו לא תעוור אותי ולא תלך אחרי.
ומעולם לא שמתי לב לעצמי.
זה מוציא אותי מרדיפה
ומתוך ייסורים
רק בגלל שהוא ידע שאני קיימת.
שלא יאבד המבט על הצבעונים
לצורות מושלמות כאלה של יופי
הם באים מתוך זוהר החושך.
ואדוני שוכן בחושך הנוצץ
ממעמד קיסוס על קיר גבוה.
שהאהבה הזו רק גורמת לי להיות אומלל
ונמאס מהעייפות. וכל כך הרבה חולשות
אני עושה את עצמי קטן. זה זעיר ורך
איך נשמעים רק עכבישים ונמלים.
שהאהבה הזו תראה אותי רק מההתחלה.
תאהב אותי
לאוהבים מותר להשמיע קול דהוי.
כשאתה מתעורר, לחישה אחת באוזנך:
תאהב אותי. מישהו בתוכי יגיד: לא הגיע הזמן גברתי
אספו את הפרגים שלכם, הנרקיסים שלכם. אתה לא רואה
שעל קיר המתים גרונו של העולם
עגול מוחשך?
זה לא הזמן, גברתי. ציפור, טחנה ורוח
במערבולת של צל. אתה יכול לשיר על אהבה
מתי הכל נהיה חשוך? לפני חרטות
קורי המשי הזה שהגרון טווה.
תאהב אותי. אני דועך ומתחנן. לאוהבים זה חוקי
ורטיגו ובקשות. והרעב שלי כל כך גדול
כל כך אינטנסיבי השיר שלי, כל כך בוער את הבד הקדום שלי
שכל העולם, אוהב, ישיר איתי.
תמיד בי
שַׂמֵחַ. שמח על הרגע
של תחיית המתים, של נדודי שינה הרואיים
שמח על השיר הרדוף
זה בחזה שלי עכשיו משתלב.
האם אתה יודע? האש האירה את הבית.
ולגבי בהירות הדשא
פרוסת כנפיים, טריל
גרון חד ומנצח.
מאז בי. מאז
תמיד היית. באולמות הזמן
בביוגרפיות העגומות, בחצר הכנסייה הסולארית הזו
ברגע השקט שלי
מאז תמיד, האהבה, התגלתה בי מחדש.
קח אותי
קח אותי. פי הפשתן שלך על פי
חָמוּר. קח אותי עכשיו, לפני
לפני שהבשר הופך לדם, לפני
ממוות, אהבה, ממותי, קח אותי
תקע את היד שלך, תנשום את הנשימה שלי, תבלע
בקצב מהיר בייסורי האפלים.
זמן גוף הפעם, רעב
מבפנים. הגוף מכיר אחד את השני, לאט,
שמש יהלום מאכילה את הרחם,
חלב בשרך שלי
חֲמַקמַק.
ועלינו עיוות הזמן העתידי הזה
טווית הרשת הנהדרת. על החיים שלנו
החיים נשפכים החוצה. מַחזוֹרִי. טִפטוּף.
אתה מוצא את עצמך בחיים תחת משחק חדש.
אתה מזמין בעצמך. ושמחתי: אהבה, אהבה,
לפני החומה, לפני האדמה, אני חייב
אני חייב לצעוק את המילה שלי, מילה קסומה
צַד
במרקם חם של סלע. אני חייב לצרוח
אני אומר לעצמי. אבל לצידך אני שוכב
עצום. בצבע סגול. כסף. של עדינות.
אני מגשש
מגששים. המצח. הזרוע. הכתף.
החלק התחתון המרתק של השכמות.
עניין-ילדה המצח שלך ואני
בגרות, היעדר באור שלך
שמור.
אוי לי. בזמן שאתה הולך
בגאווה צלולה, אני כבר העבר.
המצח הזה שהוא שלי, נפלא
של נישואין ודרך
זה כל כך שונה מהמצח הרשלני שלך.
מגששים. ובאותו הזמן חי
ואני מת. בין אדמה למים
הקיום הדו-חי שלי. לְהִתְהַלֵך
עליי, אהבו וקצרו את מה שנשאר לי:
חמניית לילה. סניף סודי.
החיים נוזלים
החיים הם גולמיים. בטן וידית מתכת.
אני נופל לתוכו: אבן מורולה פצועה.
זה גולמי וזה נמשך כל החיים. כמו חתיכת צפע.
כיצד לעשות בספר השפה
דיו, אני רוחץ לך את האמות, חיים, אני רוחץ את עצמי
בקטע הצר
מהגוף שלי אני שוטף את הקורות מהעצמות, את החיים שלי
הציפורן החולצה שלך, אני מעיל רוסו
והסתובבנו ברחוב במגפיים
אדום, גותי, גבוה עם גוף ומשקפיים.
החיים הם גולמיים. רעב כמו מקור עורב.
וזה יכול להיות כל כך נדיב ומיתי: זרם, דמע
עין של מים, שתה. החיים נוזלים.
מילים ופרצופים הם גם גולמיים וקשים
לפני שאנחנו מתיישבים ליד השולחן, אתה ואני, חיים
מול הזהב הנוצץ של המשקה. לאט
נוצרים גבאים, עשב ברווז, יהלומים
על עלבונות בעבר ובהווה. לאט
אנחנו שתי גברות, ספוגות מצחוק, ורודות
של פטל שחור, כזה שהבחנתי בו בנשימתך, חבר
כשאפשרת לי גן עדן. מרושעת השעות
זה הופך לשכחה. לאחר שכיבה, מוות
זה מלך שמבקר אותנו ומכסה אותנו במור.
לחישות: אה, החיים נוזלים.
נסה אותי שוב
ולמה שתרצה את הנשמה שלי
במיטה שלך?
אמרו מילים נוזליות, טעימות, גסות
מגונה, כי ככה אהבנו את זה.
אבל לא שיקרתי, הנאה, הנאה, זימה
גם לא השמטתי שהנשמה היא מעבר, מחפשת
האחר הזה. ואני חוזר אליך: למה לך
לרצות את הנשמה שלי במיטה שלך?
צהלו את עצמכם מזיכרון השגל וההצלחות.
או נסה אותי שוב. תכריח אותי.
למה יש בי תשוקה
בגלל שיש בי תשוקה, הכל נוצץ.
לפני כן חיי היומיום חשבו על גבהים
מחפש את האחר הסיר
חירש לנביחות האנושיות שלי.
ויסגו וזיעה, כי הם מעולם לא נוצרו.
היום, בשר ודם, עמל, עצבני
קח את הגוף שלי. ואיזו מנוחה אתה נותן לי
לאחר קריאות. חלמתי צוקים
כשהיה הגן ליד.
חשבתי על טיפוסים שבהם לא היו מסלולים.
באקסטזה, אני מזדיין איתך
במקום להתבכיין על כלום.
לואנה אלבס
בוגר מכתבים
