ביוני 2018, ברזיל החלה בקמפיין לטובת בחירת סופר שיתפוס כיסא מספר 7 באקדמיה הברזילאית לאותות (ABL). אבל, זה לא היה סתם סופר. זה היה בערך מריה דה קונסיאו אווריסטו דה בריטו, Conceição Evaristo שלנו, הייצוג הטהור ביותר של הקול הנשי השחור בספרות הברזילאית.
ייתכן שהקמפיין אפילו לא הסתיים בתוצאה הצפויה (קונסאו הפסידה בבחירות ליוצר הסרט קאקה דיאגס). עם זאת, הסופרת בת ה-71 ממינאס ג'ראיס ממשיכה במאבקה להכרה בנשים שחורות כמפיקות ידע. הרי אין יותר טוב ממנה להגן על הספרות כמעשה פוליטי!
ראה עוד
גלה את הביוגרפיה של מגדה סוארס ויצירותיה העיקריות
מי הייתה אמי פיקלר? גלה את ההיסטוריה והמתודולוגיה שלה
Conceição Evaristo נולד בבלו הוריזונטה (MG), ב-29 בנובמבר 1946, למשפחה ענייה שגרה באזור הדרומי של בירת מינאס ג'ראיס. היא הצליחה לסיים את לימודיה בקורס הרגיל בגיל 25, תוך שילוב בין החיים האקדמיים לעבודה כמשרתת.
סיימה את לימודיה, היא עברה לריו דה ז'נרו, שם עברה תחרות פומבית להוראה. השלים את הכשרתו, הוא למד ספרות באוניברסיטה הפדרלית של ריו דה ז'ניירו (UFRJ). בשנות ה-80 של המאה ה-20, ל-Conceição היה קשר ראשון עם קבוצת Quilombohoje, הקולקטיב התרבותי שאחראי על פרסום הסדרה Cadernos Negros.
ודווקא במחברות הללו עשתה הילדה ממינאס גראיס את הופעת הבכורה שלה בספרות, ב-1990. כיום, היא בעלת תואר שני בספרות ברזילאית מ-PUC-Rio ותואר שלישי בספרות השוואתית מהאוניברסיטה הפדרלית של פלומיננס. מחבר יצירות שתורגמו לשפות אחרות ופורסמו בחו"ל, הסופר מלמד כפרופסור אורח באוניברסיטה הפדרלית של Minas Gerais (UFMG).
לוחמנית פעילה של התנועה השחורה, Conceição רושמת את השתתפותה באירועים הקשורים למיליטנטיות פוליטית חברתית. בשנת 2017, הוא היה הנושא של ה-Ocupação ב-Itaú Cultural de São Paulo, על היבטים של חייו וספרותו. רב-תכליתי, הסופרת מפרסמת שירה, חיבורים וסיפורת, ורואה את הטקסטים שלה נקראים על ידי מספר הולך וגדל של קוראים.
אחד הכותרים המרכזיים שלה היה הרומן Ponciá Vicencio, שנכתב ב-2003. העבודה עוסקת בנושאים שבהם דנה קונסיסאו רבות, כמו אפליה על רקע גזע, מגדר ומעמדי. הספר תורגם לאנגלית ויצא לאור בארצות הברית ב-2007. שלא לדבר על השתתפותו בפרסומים גרמניים, אמריקאים ואנגלים.
המאבק העיקרי שלה הוא בהכרה בנשים שחורות כיצרניות לגיטימיות של ידע. מסיבה זו, הוא "קולע במפתח" של המספר הנמוך של נציגים שחורים ברשימות הפרסים ובקטלוגים של המו"לים הגדולים. עם זאת, הוא ממשיך להאמין שכתיבה וסיפור הם הדרך הטובה ביותר להתמודד עם דעות קדומות.
כפי שהזכרנו בסעיף הקודם, אחת היצירות המרכזיות של Conceição Evaristo היא Ponciá Vivencio, שיצאה ב-2003. לסיפור יש נרטיב לא ליניארי המסומן בחתכים זמניים, ובכך מערבבים עבר והווה. הגאונות של הספר גרמה לו להיכלל ברשימות מבחני הקבלה לאוניברסיטאות ברחבי הארץ.
ב-2006 מפרסמת המחברת את סמטאות הזיכרון שבו היא עוסקת שוב בסילוק קהילת פאבלה באותה דרמה כמו הכותרת הקודמת. בו, כמו בכל כך הרבה מיצירותיו, מתגלה הדמות הנשית כגיבורת ההתנגדות לעוני ולאפליה.
בשנת 2011 מתפרסם כרך הסיפורים הקצרים Insubmissas Lágrimas de Mulheres, שמזכיר שוב את יחסי המגדר בהקשר החברתי המסומן על ידי סקסיזם ומאצ'יסמו. בשנת 2014, הסופר משיק את Olhos d´Água, ספר שהגיע לגמר פרס ג'אבוטי בקטגוריית "סיפורים קצרים ודרכי הימים".
ביוני 2018, Conceição Evaristo הפך את מועמדותו לרשמי ל-ABL, ומסר את מכתב ההיכרות שלו להתמודד על כיסא מספר 7, שכבר שייך לקסטרו אלבס. Portal da Literatura Afro-Brasileira מצטט קטע מהמכתב, שבו מביעה המחברת את "רצונה ונטייתה לדיאלוג ואני מקווה להזדמנות זו".
קמפיין רחב היקף גייס רשתות חברתיות וחוגים אקדמיים לטובת הבחירה של קונסיסאו. הבחירות התקיימו ב-30 באוגוסט והמחבר קיבל קול אחד לכבוש את הכיסא הנכסף. עם זאת, הנבחר היה יוצר הסרט Cacá Diegues, ממייסדי מה שנקרא סינמה נובו.
למרות שהיא לא נבחרה על ידי ה-ABL, Conceição Evaristo המשיכה לקבל כבוד בצדק על גוף עבודתה. האזכורים המכובדים האחרונים ניתנו בליברה! הפסטיבל הבינלאומי לספרות וזכויות אדם ופסטיבל הספרות הבינלאומי של פאראטי (Flip).
רומנטיקה
שִׁיר
סיפורים
השתתפות באנתולוגיות
יצירות שפורסמו בחו"ל
מקור: ויקיפדיה
פרסים
אני אישה
טיפת חלב
מחליק בין השדיים שלי.
כתם דם
מפנק אותי בין הרגליים.
חצי מילה נשך
בורח מהפה שלי.
משאלות מעורפלות רומזות לתקוות.
אני-אישה בנהרות אדומים
אני חונך את החיים.
בקול נמוך
אלים את עור התוף של העולם.
אני צופה מראש.
אני צופה מראש.
לפני החיים
לפני - עכשיו - מה שיבוא.
אני נקבה-מטריקס.
אני כוח מניע.
אני אישה
מקלט זרעים
תנועה מתמדת
של העולם.
– Conceição Evaristo, בספר "Poemas da remembrance and other movements". בלו הוריזונטה: ננדיאלה, 2008.
ילדים ברחוב
הבנזו נולד בי מחדש.
מהשחור של האוקיינוסים שלי
הכאב צולל בביקור מחדש
לטשטש את העור שלי
שעולה בשמשות
ומכה ירחים של א
זמן שאתה כאן.
הבנזו נולד בי מחדש
ואשת הכפר
שואל וזועק בלהבה השחורה
שנשרף בין הרגליים
הרצון לחדש
לאסוף עבור
הרחם-אדמה שלך
הזרעים
שהרוח התפזרה
ליד הרחובות…
– Conceição Evaristo, בספר "Poemas da remembrance and other movements". בלו הוריזונטה: ננדיאלה, 2008.
חצי דמעה
לא,
המים לא זורמים
בין אצבעות,
יש לי ידיים חצופות
ובחלול כפות ידי
חצי טיפה מספיקה לי.
מהדמעות בעיניים היבשות שלי,
רק חצי הטון של השיהוק
להגיד את כל הבכי.
אני עדיין יודע לראות בעין אחת,
ואילו השני,
הכתם מקיף
והחזון שנותר
אני מדליף את הבלתי נראה
ואני רואה את הצללים הבלתי נשכחים
של אלה שנעלמו.
מהלשון הכרותה,
אני אומר הכל
אני מרסק את השקט
וברשרוש של אמצע צליל
אני משחרר את הצרחה של הצרחה של הצעקה
ואני מוצא את הנאום הקודם,
מי ששותק,
הקול והחושים השתמרו
במבוכי הזיכרון.
– Conceição Evaristo, בספר "Poemas da remembrance and other movements". בלו הוריזונטה: ננדיאלה, 2008.
ילדה
ילדה, רציתי להלחין אותך
הפוך,
לשיר את המבלבל
תעלומות
שמשחקים איתך,
אבל קווי המתאר שלך
התרחק.
ילדה, השיר שלי קודם,
תדאג לי.
– Conceição Evaristo, בספר "Poemas da remembrance and other movements". בלו הוריזונטה: ננדיאלה, 2008.
