ה הַאֲנָשָׁה זוהי דמות דיבור המסווגת כדמות מחשבה. זה ידוע גם בשם פרוסופופיה ומתרחש כאשר אנו מייחסים פעולות ומשמעויות ליצורים לא רציונליים הטמונים בהיותם רציונליים.
יתכן שכבר תדעו שיש פעלים שלא מצמדים כי הם לא אישיים. זה המקרה בגשם למשל. את הפועל לגשם אי אפשר לייחס לאף אדם ולכן לא ניתן להצעיד אותו. לדוגמא, אין דבר כזה "אני גשם", "אתה גשם", "יורד גשם" וכו '.
אם נשתמש בשאלה זו כדוגמה, איננו יכולים לומר שלגשם יש הרגשה או עושה משהו שמיועד אך ורק ליצורים רציונליים. אם לא אהבתם את העובדה שירד גשם ברגע שעזבתם את הבית, הגשם לא רע בגלל זה. זו תוצאה של גורמים רבים שניתן להסביר מדעית.
דוגמה זו שימשה לך כדי להבין טוב יותר כיצד דמות הדיבור הזו עובדת. הבאנו את הדוגמה הבאה, בטקסט הקודם: "הכלב תכנן לגנוב את אוכל בעליו". זו, בהיותה חיה שלא חושבת, בקרוב אין מספיק אינטליגנציה לתכנן שום דבר. במקרה הטוב, פעל לפי אינסטינקט.
במילים אחרות, פרוסופופיה היא פעולת האנשה של משהו דומם ולא הגיוני. עצם משמעות המילה, ממוצא לטיני, היא "אדם רעולי פנים", המייצג פעולות אישיות מאחורי יצורים אחרים.
ראה גם:רע או רע.
בואו נראה את הדוגמאות הבאות:
כמעט כל הדוגמאות לעיל נלקחו משירים לאומיים ידועים. האנשה, כמו דמויות אחרות של דיבור, נוכחת מאוד באמנויות. בין אם מדובר בהפקות טלוויזיה או סרטים, או בשירים. הגורם הפיוטי הוא זה שחשוב. כפי שכבר הסברנו, נתוני המחשבה הם אלה שבהם הרעיון העומד מאחורי הנאמר חשוב ביותר.
בואו נסביר כל דוגמה. בראשון, לבבות לא בוכים, אך מכיוון שאיבר זה קשור ישירות לרגשות, מקובל לייחס לו את העצב של אדם הדומע.
בדוגמא השנייה, בה משתמשים תומכי סביבה רבים, המשמעות היא שהנזק שאנו פוגעים בסביבה מוחזר אלינו.
הדוגמה השלישית נוגעת לעובדה שהרוח נעה כל הזמן. הדוגמה הרביעית היא שיחה בין המאהב לירח. הדוגמאות החמישית והשישית מדגישות כמעט מטאפורה בה הירח והים מייצגים שני אנשים מאוהבים.
הדוגמה השביעית היא על הרעש שהצמיגים משמיעים על האספלט. בדוגמה השמינית יהיה נכון יותר לומר שהאדם מוסח על ידי התבוננות בקו האופק. בדוגמה האחרונה נוכל לפרש את התשוקה והרצונות כלהבות בוערות.
ללמוד עוד אודות דמויות נאום על ידי המשך גלישה בבלוג שלנו. ספקות? השאירו את זה בתגובות.
הירשם לרשימת הדוא"ל שלנו וקבל מידע מעניין ועדכונים בתיבת הדואר הנכנס שלך
תודה על ההרשמה.
