מה זה פולקלור? פוּלקלוֹר הוא שם נרדף לתרבות הפופולרית, שם הוא מאחד את המנהגים, המיתולוגיות והאמונות המגוונים ביותר.
בדרך כלל עוברים מדור לדור, כאן בברזיל, כל הפסטיבלים של הקהילות שלעולם לא יישכחו הם הסיבה לכל כך הרבה גאווה לעם.
עם מאפיינים ודמויות פיקטיביים, של קרבות ותהילות, שמנצחים את לוחמי המדינה, ולעתים קרובות הופכים נבל לבחור טוב, אירועים עצובים לעובדות הרואיות. במילים אחרות, יצירת קריקטורות כובשות בדמיון.
נשארנו עם הזיכרונות והטעמים של הפסטיבלים המקוריים והמסורתיים של פוּלקלוֹר ברזילאי.
עם זאת, אלה שהזיכרון מתעקש למחוק זוכרים את סבינו והורינו ונלהבים מהמקום בו הם גרים.
האינטרנט נחל לעזרתם של כולם, אך שום דבר שאינו משתווה להאזנה לסיפור ישן וטוב ומלא ביצירתיות ובקסם.
או פוּלקלוֹר זה יותר מאשר חזרה על אותה תרבות או סיפור, זה שם נרדף לאהבה להיסטוריה, זו המהות החיה של אלה שעברו בכל קומה.
העובדה שהוא לעולם לא מת או שובבות הדמויות המונצחות בפנטזיות שיוצרות רמיזות לעלילה הקסומה של אירועים, שאיש אינו יכול להוכיח אם הם קיימים, אך הם השאירו מציאות מדהימה בדמיונו של כל אחד מהם אֶזרָח.
אינדקס
עבור כל אזרח, האושר הבלתי ניתן לתיאור של חידוש נדרים בדמיון מתרגם את המשמעויות השונות שהמילה פוּלקלוֹר יש לו, מהאנגלית "folk" שמשמעותו אנשים ומ- "lore" שמשמעותו ידע.
הוא מגדיר אותנו כ"ידע של אנשים ", כלומר כל מה שמתאר עם עם הדורות, בין אם זה נכון עם עובדות שמוכיחות את זה, או לא, רק אגדות שמחזקות את תרבות האזור.
יהיה זה בעירייה, מדינה או אפילו מדינות, למשל, התרבות הבינלאומית והעממית של תושבי ריו גרנדה דו סול עם מבטא טוניק על א.
אנשים שחיים בשלוש מדינות, ארגנטינה, אורוגוואי וברזיל, מביאים תרבות עשירה ומלאה פוּלקלוֹר עם אגדות שמגיעות מהגבולות ומחולקות לסיפורים המתארים את החיים באזורים הכפריים.
פוּלקלוֹר זה יותר מאגדה, אלא מקור חי של כל תחושה בנויה. תרבות זו תופסת מרחב עצום בדרום אמריקה.
ההוכחה לכך היא אחד הפולקלור המגובש ביותר בשלושת הגבולות, זה של נגריניו דו פסטוריו. אגדה שנוצרה בסוף המאה ה -19 במדינות בהן מתגוררים תושבי ריו גרנדה דו סול.
ישנם מחברים רבים המדווחים בכל שלוש המדינות. בדרום ברזיל, במדינת ריו גרנדה דו סול, אחת הגרסאות נכתבה על ידי ז'ואאו סימוז לופס נטו.
זה מספר את הסיפור שלעבד של אותה תקופה, ילד צעיר, ללא אבא או אם, לא היה שם, ואז כונה "נגריניו", אמר תמיד שסנדקתו היא מריה הבתולה.
הוא נענש מספר פעמים במהלך הסיפור, אך בדיווח סופי על הסיפור הוא ישן ואיבד את רועי הצאן שלו, בהם היה אחראי.
כדי לשלם על טעותו, הוא הושלך באכזריות לנמלה כדי שהנמלים יוכלו לאכול אותו.
אחרי כמה ימים ממה שקרה, החקלאי (שהוא כמו ראש המשק) ראה אותו על הנמלה מסלק את הנמלים האחרונות, בלי שום סימנים על עורו.
לצדו הייתה מריה הבתולה, הסנדקית שלו. ובכך השאיר את המסר לכולם שהוא כבר גר בשמים!
התרבות הפופולרית יצרה אז את הדימוי שהוא הפך למגן קדשי הפמפאס.
זו הדוגמה של פוּלקלוֹר שחי לא רק בקהילה, אלא שפרץ את גבולות המדינות בספרות שונות כמו הסופר חואן אמברוסטי הארגנטינאי בשנת 1917 והאורוגוואי חוויאר פרייר בשנת 1890, ובעקבות זאת בעקבות ההיסטוריה החזקה והנצחית של העם הזה מריו גרנדה דו סול.
אין עובדות להוכיח שהסיפור הזה באמת נכון, אבל הוא דוגמה מובהקת למשמעות של פוּלקלוֹר, שחוצה דורות ומשאיר את זוהר התקווה וההגנה לגברים שחיים בכפר.
אונסק"ו (האומות המאוחדות) לחינוך, מדע ותרבות מבין כי המונח פוּלקלוֹר זה שם נרדף לתרבות הפופולרית, שחשוב מאוד להנציח כל מיני רגשות היסטוריים, בין אם הם אגדה או אמת.
או פוּלקלוֹר אחראי על יצירת פרופיל של קהילה, חיזוק מאפיינים המבססים קניין רוחני.
לפיכך, אנו יכולים להסביר מדוע למדינות דוברות פורטוגזית או ספרדית יש השלכות רבות כל כך, כגון באוצר המילים שלהן, בסלנג ובמבטאים.
זה גם משפיע חזק על ביגוד מקומי, מטבח וארכיטקטורה, כמו העמים הגרמנים והאיטלקים שהביאו את התרבות האירופית החזקה עם משפחותיהם.
קל לראות בערים בחלק הפנימי של מטרופולינים גדולים, הבניינים מתייחסים לעתיקים פולקלור. אוכל אפילו הופך למסחר כך שהוא לא חסיד של תרבות.
ובכך עושה את פוּלקלוֹר להיות חשוב מאוד גם לכלכלת העמים. אנו יכולים להשוות לטכנולוגיה המשפיעה על נישות שונות בתוך אותה חברה.
המושג העיקרי של פוּלקלוֹר זהו מגוון תרבותי חי. עם בלי פוּלקלוֹר זהו עם ללא זהות, שניתן למחוק בקלות מההיסטוריה.
אבל הקסם של תרבות זו הוא בעל עוצמה כזו, שגם בדקטטורות כמו סין הוא קיים, עם דרקונים בחגיגות השנה החדשה.
העם הסיני מאמין כי יצור מיתולוגי זה קיים ועל ידי ראייתו ניתן היה להשיג חוכמה, כוח, כוח, הגנה ועושר.
או פוּלקלוֹר המזרחי הפך להיות כזה פרופורציה שאנחנו רואים בקלות כיום, בחברה של היום, רבים משתמשים תמונות של דרקונים, בודהות, קרפיונים, בקישוטים, או מקועקעים על גופם, מאמינים, על סמך פוּלקלוֹר, שקיבל את הברכות שהופקדו שם.
זו התרבות הפופולרית שהאנשים סומכים עליה והיא מתקדמת מעבר לגבולות ולים.
בתחילת המאה ה -19, האחים גרים שהיו גרמנים, היו בלשנים, משוררים וסופרים והתמסרו לרשומות של אגדות ילדים שונות, זכו לתהילה עולמית גדולה.
עם זאת, הם גילו שיש משהו מעבר לסיפורים, תחושה פופולרית שלא הוסברה בספרות המסורתית, הרבה סיפורים מופרכים ריחפו מעל החברה.
אז הם הגדירו כי התרבות הפופולרית הזו חשובה מאוד, הם גילו כמה פולקלור, דיווח על חומר שהונצח בהיסטוריה.
הם הגדירו, למשל, כיפה אדומה (סיפור גרמני לגיטימי, ללא רישום מחבר), למרות שהוא קיים בכמה תרבויות, זהו פוּלקלוֹר.
התמסרות עזה זו לחקר השירה המסורתית גרמה להם לגלות שיש תרבות פופולרית שונה מתרבויות עילית.
התרבויות היו נרחבות מאוד והקיפו מוסיקה, אמנות, שירה, דתות.
את כל האירועים הללו החלו ללמוד במדינות אחרות, כידיעה של חידוש תרבותי, שהחל אז לכנותו "עתיקות פופולריות" ומשך חוקרים לחדשים אלה תגליות.
בשנת 1846 הגדיר הארכיאולוג אמברוז מרטון את המילה פוּלקלוֹר.
הפרופורציות הגדולות של לימוד בחברה עכשיו, בין אם הן מובחרות ובין אם לאו, אפשרו התייחסויות למפלגות אלה, מסורות מנהגים, אמונות, סיפורים ועובדות שאגב לעיתים אף נחשבו בלתי אפשרי שהיו קיימים שיחות של פוּלקלוֹר.
כעבור זמן מה כל מיני תרבויות חדשות שהתגלו, או סיפרו על ידי קדמונים, החלו להיקרא כך. אפילו סיפורים שלא נכתבו, אלא מדוברים על ידי האוכלוסייה.
או פוּלקלוֹר היא אפילו הניחה מילה נרדפת לאי-אמת, שטויות בחיי היומיום של האזרחים, אך האטימולוגיה החזקה של המילה בימינו קשורה להיסטוריה של תרבויות האוכלוסייה.
חלוף הזמן הביא לנו התקדמות טכנולוגית לא מבוטלת וחשובה מאוד ורבים מסיפורים אלה יכולים ו הוסתרו מחוסר המרה, אך כוחה של תרבות אינו מאבד מקום וממשיך להיות מואר ברגשות החברות.
עם כמה אירועים טובים במאה ה -19 נוצרה האמונה המיסטית שהעולם המודרני יכול לכבות פסטיבלים עממיים.
גורם שעורר סערה בחקר והעמקה של כל הסוגים ב פוּלקלוֹר.
למרבה המזל כיום, התרבות התגבשה עוד יותר והיא חיה עד היום.
בברזיל, באמצע המאה ההיא, בולטו מחקרי הפולקלור כמבשרים כמו סלסו דה מגלהאס וסילביו רומרו.
אונסק"ו יחד עם הוועדה הלאומית של פוּלקלוֹר יצר את האות של פולקלור ברזילאי הוקמה בשנת 1951, בריו דה ז'ניירו, היא רואה את פוּלקלוֹר חיוני בחינוך, מה שיוצר הרמוניה להיסטוריה של עם.
או פוּלקלוֹר מוכנס באוניברסיטאות בתחום מדעי החברה.
קיים חשש בהמשכיות הלימודים הקשורים לתרבות, מכיוון שהמדיה הדיגיטלית דורשת יותר חומרים איכותיים, ברור שההפצה חזקה יותר מכל זמן.
אך גישה למידע והיעדרו עשויים לתסכל את מי שמחפש את קטע הסיפורים, משום שרבים הם באמרה הפופולרית ובשיחות העממיות של כפרים קטנים שאין להם גישה לבנקים דיגיטליים קיים.
עם כניסת האינטרנט, הפצת התרבויות עשויה לצבור כוח, קבוצות קטנות מבקשות זאת הרחבה עם מפלגות המתארות את התרבות שלנו כמו מפלגת בוי בומבה, מפלגת פאררופילה, קרנבלים של כְּבִישׁ.
אנו יכולים לצטט אגדות רבות בימינו כגון Saci Pererê, פרד ללא ראש, Negrinho do pastoreio, curupira, זאב זאב, צלחות מעופפות, בוטו, Boitatá, Iara.
כמו גם משחקי עם: מחבואים, שלוש מריאסות, גולות, עליוניות, פגה-פגה ולבסוף כמה שירים; הצפרדע לא שוטפת את כף הרגל שלה, השלכתי את המקל על החתול, סירנדה-סירנדינה.
התרבות של ברזיל והעולם עשירה ויפה ותמיד יש לרשום אותה כדי שתישאר בחיים, ותאכיל את דמיונם של דורות חדשים.
מכיוון שהאכלת הדמיון מלמדת לחלום, אזרח ללא חלומות הוא אזרח ללא כיוון להמשיך בחיים ”.
הירשם לרשימת הדוא"ל שלנו וקבל מידע מעניין ועדכונים בתיבת הדואר הנכנס שלך
תודה על ההרשמה.