פעילות סוציולוגית, המתאימה לתלמידי תיכון בשנה ג ', עם שאלות על ענף התרבות.
פעילות סוציולוגית זו זמינה להורדה בתבנית Word הניתנת לעריכה, מוכנה להדפסה ב- PDF וכן בפעילות שהושלמה.
הורד תרגיל סוציולוגיה זה בכתובת:
בית ספר: תאריך:
פרופ 'פרופ': מחלקה:
שֵׁם:
1) הגדירו בכמה מילים מהי תעשיית תרבות?
א:
2) קרא את השבר שלהלן:
אני צורכת, לכן אני. הצהרה זו אולי נראית מוגזמת, אך גם אלה ללא הכנסה צריכים לצרוך. האביון או הקבצן צורכים, גם אם אין להם הכנסה. צלחת האוכל, הלילה בהוסטל או כל תרומה אחרת, הייתה אפשרית רק מכיוון שהיה ייצור ומישהו החליט לתרום לחלק פחות מההכנסות שלהם והעביר זאת לכך סוֹף. אחרי הכל, אין דבר כזה ארוחת צהריים בחינם. הצריכה מייצגת סיפוק, שכן היא הגשמת הצורך. צרכים אלה נובעים יותר ויותר מהתפתחות הציוויליזציה והופכים לחלק מרשימת הצרכים של מי שחי בתרבות זו. ישנם צרכים כמו מכוניות, טלפונים סלולריים, שיעורי שפה ועוד המון אנשים שצצו ויופיעו, וכך נוצרו ציפיות צריכה חדשות לאנשים בתרבות זו. החברה הקפיטליסטית משייכת את הצריכה לעליונות, כלומר ככל שכוח הצריכה גדול יותר, כך עליונותו של האדם גדולה יותר, או אפילו טוב יותר, מעמדו של אדם זה בחברה. (…)
www.tudosobreoconsumismo.blogspot.com.br
א) על פי הטקסט, מדוע כל כך הרבה צרכנות? עם מה משייכת החברה הקפיטליסטית את הצריכה? הסביר במילים שלך.
א:
3) קרא קטע מהשיר:
שם נדבק לי למכנסיים
שאינו שלי מטבילה או ממשרד הרישום,
שם... מוזר.
בז'קט שלי יש תזכורת למשקה
שמעולם לא הכנסתי לפה בחיים האלה. (...)
הגרביים שלי מדברים על מוצר
מעולם לא חוויתי
אבל הם מתקשרים לרגלי.
נעלי הספורט שלי מכריזות צבעוניות
של משהו לא מוכח
על ידי הטועם המיושן הזה.
הצעיף שלי, השעון שלי, מחזיק המפתחות שלי,
העניבה והחגורה שלי והמברשת והמסרק שלי,
הכוס שלי, הכוס שלי,
מגבת הרחצה והסבון שלי,
זה שלי, זה שלי,
מכף רגל ועד ראש,
הם הודעות,
אותיות מדברות,
צרחות חזותיות,
השתמש בצווים, התעללות, רצידיביזם,
מנהג, הרגל, דחיפות,
חִיוּנִיוּת,
ותגרום לי להיות איש פרסומת מטייל,
עבד העניין שהוכרז.
אני, אני באופנה.
קשה ללכת באופנה, גם אם באופנה
זה להכחיש את זהותי,
להחליף אותו באלף, לאגור
כל הסימנים המסחריים,
כל הלוגואים בשוק.
עם איזו תמימות אני מתפטר מהיותי
אני שהייתי והכרתי אותי בעבר
כל כך שונה מאחרים, אז אני,
חושב, מרגיש ואוהד
עם יצורים מגוונים ומודעים אחרים
של מצבו האנושי, הבלתי מנוצח.
עכשיו אני פרסומת,
לפעמים וולגרי, לפעמים מוזר,
בשפה הלאומית או בכל שפה שהיא
(כל, בעיקר). (…)
על כך שהראיתי לי כל כך, כל כך גאה
להיות לא אני אלא מאמר תעשייתי,
אני מבקש לתקן את שמי.
כבר לא מתאים לי לתואר האדם.
השם החדש שלי הוא דבר.
אני העניין, הדבר.
קרלוס דראמונד דה אנדרדה
א) כיצד נראה צרכנות בשיר? להסביר.
א:
4) האם אתה מסכים ש: הצריכה קיימת? תגובה.
א:
5) בחברה של ימינו, מה חשוב יותר: כמות הסחורה שיש לאדם או רמת הידע שלו? תגובה.
א:
מאת רוזיאן פרננדס סילבה- בוגרת אותיות
בְּ תשובות נמצאים בקישור מעל הכותרת.
דווח על מודעה זו
